הטעות השיווקית של מתנגדי 'יתד' • דעה
הפוסט נכתב ב: י״ח באייר תשע״א (22/05/11) בשעה: 13:25 ע"י: פוסט אורח
מאת: יוסי זלושינסקי
בימים שקדמו למדורה הגדולה של ל"ג בעומר, היו לי כמה תובנות מעניינות והייתי רוצה לשתף אותן אתכם, אולי לנתח אותן יחד.
האם אנחנו ילדים או פרסומאים? (או כמו שאמר מי שאמר, פישערים או פושערים) האם אנחנו מסוגלים להניח רגע את האמונות, האמוציות, השנאה והאהבה שגדלנו עליהם, ולנתח מהלך בהגיון קר?
במה דברים אמורים? התרגיל שנעשה ל'יתד נאמן'.
אז קודם כל גילוי נאות: אני לא מנוי על 'יתד' אבל בהחלט מרגיש שהוא מייצג אותי בהרבה דעות. הוא קיצוני לטעמי, אבל כבר אמר פעם מורה דרכי במחשבה, מרן הרב שך זצ"ל: אנחנו לא בדעה כמו סאטמר, אבל חשוב שהם יהיו שם ויצעקו, שיהיו כאלו שיעמידו אותנו בפרופורציות, אחרת גם אנחנו נאבד את דרכנו.
אחרי הגילוי הנאות הזה, עוד אחד בקטנה: למדתי בפוניבז', אני מרגיש מחובר בנימי נפשי למקום הזה. וכן, אני משתייך לצד הלא פופולארי בקרב גולשי בחדרי ושות' – אני מחבל מתאבד שאהיד מוצהר – או איך שלא תקראו לזה. מרקוביצים, מרביצים בלי מרקו, זורקי הלבן חוטבי הפראקים ושואבי נחת מבור בלי תחתית. מה שתרצו.
זלושינסקי מנתח ובוחר צד
עכשיו אפשר להגיע לעיקר? להתמקד בתרגיל ולנסות לנתח אותו בהגיון קר.
אנחנו בעסקי פרסום ושיווק, לא פוליטיקה. אצלנו רווח והפסד של מהלך נמדדים אך ורק בדבר אחד, כסף.
נכון, מוראלית זה משפיע, תדמיתית זה משפיע, זה משאיר את המכנסיים ליעקב לבין בחצי התורן. אבל בואו נדבר רגע על כסף. מכירים אותו?
כולנו יודעים שמודעה כזאת מלבד ההברקה והגאונות שלה, היא מודעה שעולה כסף, הרבה כסף. ויש לה תפקיד, יעד, משהו מוגדר שרצו להשיג עם כזאת מודעה. אף אחד לא מוציא בערך שבע שמונה אלף שקל ונשאר אנונימי בשביל לחייך באיצקוביץ מאחורי גברים מיוזעים מנייסים.
עם כל הכבוד לצעירי ש"ס, כסף אין להם (נניח לרגע את הנושא של שכל בצד, אה?), צעירי ש"ס לא עשו את זה. עשה את זה מישהו עם אינטרס כספי. והוא לא סתם רכב על הכאוס המוחלט בין ר' ניסים למשפחה ובקהילה, הוא צד כאן בעניין. מי שלא רואה את זה לא קורא נכון את המפה.
• • •
יום רביעי בבוקר, אתה יוצא לרחוב בשעות הבוקר המאוחרות, מה אתה רואה?
חסידי חב"ד, גור ויז'ניץ וקולומיה, כולם מסתובבים בהרגשת ניצחון. חיוך מרוח על הפנים. גם שסניקים, או לפחות אלו שלא מתביישים לומר שהם כאלו, מחייכים בתחושת ניצחון. סוף-סוף מישהו הכניס חוקן אמיתי ליתד. אוקיי.
מי מכל המחייכים היה מנוי על יתד עד יום רביעי בבוקר?
מפתיע, אפילו אחד לא.
מי מכל מנויי יתד (ששרד את השעמום של חובב, הציניות של זאבי וההטפות של שוטלנד) ראה את המודעה, התקשר בתקווה לתרום כסף לעתיד הקאצ'קלאך, שמע מונולוג עצבני והשתכנע. הטלפון הבא היה למחלקת מנויים לבטל את המנוי?
עוד יותר מפתיע, אפילו לא אחד.
יתרה מכך, זלזלתם בו. עבדתם עליו ועכשיו הוא כועס, עכשיו הוא לא יקשיב לכל מה שיאמרו נגד העיתון הזה, אפילו שזו תהיה הטענה הכי צודקת, כמו למשל שהמלחמה של יתד בשבועונים מסריחה כמו הכתבה בעד ר' ניסים ר' גרשון ר' בערל בפסח סוכות שבועות מדי שנה במשפחה.
מיצבו את יתד מעבר אחד, כשבעבר השני עומדים המחייכים של יום רביעי.
כשאני רואה את זה ואני חייב לבחור צד, ברור לכם באיזה צד אני בוחר? ואני יחסית מתון.
יש דבר אחד שליטאים שונאים יותר מאשר את עצמם. שפוגעים להם בכבוד.
פגעתם בכבוד של הדגל. נכון, לא תמיד אנחנו מזדהים, ובזמן האחרון אנחנו די סולדים מהעיתון הזה, אבל היי, תודה שהחזרתם אותנו לחיקו הטבעי. קרבתם אותנו לעיתון.
אז מי השיג משהו מהמודעה הזאת?
מעבר לכך שהיום כל אחד יכול לעשות את זה לכל עיתון, מקומון, שבועון או סתם במודעה ברחוב, יש קו של הגינות מינימאלית שעד היום לא חצו אותו, ובמודעה הזאת רמסו גם את הקו הזה.
לא פונים לאבא ליטאי שרוצה שיתפללו על הילדים שלו שיצליחו בלימוד לפחות כמו הרב אלישיב, ומשמיעים לו הסתה נגד הרב אלישיב.
תחשבו על זה רגע בהיגיון, בלי החיוך המטופש של "כמה טוב לראות את יחיאל סבר מושפל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה