הרוב הדומם
בבית הכנסת בשערי חסד בירושלים, בין תפילת מעריב לקבלת שבת, לאט לאט מתאספים הקהל אל תוך בית הכנסת, פוסעים הם בנחת אל עבר מקומותיהם, עוצרים הם לשנייה ליד המעמד לעלונים, שולפים את עלון הפלס, מברכים איש את רעהו בברכת גוט שאבע'ס, ומתיישבים בנחת במקומותיהם. בין לבין עד שהדרשן התורן יתחיל את הדרשה, בינתיים מכובדנו פותח את העלון, כמובן שאינו יכול להחמיץ את תמונת השער, תמונתו של הגר"ש אויערבאך מתנוססת, ובה הוא נראה מצביע בקלפי עץ, ומתחת הכיתוב 30 שנה ליסוד התנועה. בעמוד השני מופיעה כתבה נלהבת על פועלו הרחב של רבנו שהבדילנו מן התועים, אך עוד לא הספיק לקרוא את הכתבה, וכבר הדרשן החל פוסע לעבר עמוד הדרשות. בדרך הדרשן עובר על יד הכסא הריק של הגר"ש מניח את ידו עליו ומנשקה, ומיד לאחר מכן פונה הוא אל עבר הסטנדר.
מעיף הוא מבט אל הקהל, שותק רגע, מהרהר, ואז מתחיל בקול נמוך את הדרשה, לוחש הוא סוד אל הקהל, כידוע עוד מימי צעירותי רק כשהייתי בן כארבע עשרה שנה, ואפילו זכות בחירה עדין לא הייתה לי, בכל זאת כולכם יודעים כמה הייתי מאד מקורב לרבנו, אני הייתי בין הראשונים שזכו לשמוע ממנו על הוראת פתיחת המפלגה, אני זוכר כמה כינוסי בית עשינו בשביל זה, כמה ויכוחים ניהלתי עם בני גילי לשכנעם בצדקת רבנו הגדול, וברוך השם ראיתם כולכם את הקרבה המיוחדת שרבנו רחש לי, אין לכם מושג כמה פעמים נעצרתי בהפגנות למען כבוד רבנו, אני זוכר את הימים שהיינו נאבקים שיהיה לנו זכות קיום בכלל, מי דיבר אז על "קהילת רבנו" אז לא היה כזה שם בכלל, כמה כנסי בית עשינו בשביל שיהיה לנו למי שזוכר בהתחלה בשביל שהיה לנו עיתון הפלס, היום זה עלון מכובד, אני לא כל כך רוצה לרדת לפרטים קטנים, אבל רק שתבינו קצת את ההבדלים בין מה שהיינו פעם להיום, וגם מכיוון שאני יודע את דעתו של רבנו ובוודאי רצונו שאני אגלה לכם קצת פרטים אז אני אספר בקצרה.
היינו עושים חוגי בית, תסלחו לי על המילה אבל ליתר דיוק בדק בית, היינו מזמינים צעירים שמראש סיכמנו אתם שיבואו לכל חוג שהיינו עושים מביאים כמה אנשים מבוגרים, ונותנים לאחד מהעורכים של הפלס לדבר, כמה שהיינו צריכים ללכלך אין לכם מושג, ממש ככה בהתחלה אנשים בכלל לא הבינו מה רצינו מהם, בכלל לא ידעו מה הדרך המיוחדת שלנו, היינו צריכים קצת לפטפט על הרבנים שמכירים במדינה, וגם אז עדין אנשים עוד לא הבינו מה בדיוק הדברים, היה לנו אז מאד קשה, בהתחלה הוקיעו אותנו, נכון היו לנו הצלחות פה ושם, נציג שלנו בבני ברק הצליח לבלום קומה שלמה בישיבת אורחות תורה של מי שלא צריך להזכיר אותו פה בכלל, גם הצלחנו להכניס במהלך מבריק ראש עיר חילוני בירושלים כדי שילחם בהם, אבל בעיקרון ממש הוקיעו אותנו, אין לכם מושג איזה סבל זה היה, העיפו אברכים מהכולל, לא נתנו לילדים שלנו להיכנס למוסדות שלהם, והתביעות שלנו לא עזרו, הם עשו זאת בחכמה, אבל רבנו ראה בנביאותו את מה שיהיה, ובאמת חשוב שתדעו מה שהוא אמר לי, תדע לך לנו זה טוב הדברים האלו, רק בזכות זה נזכה להתבדל מהם, אם האברכים שלנו ילמדו בכוללים שלהם הם עוד ילכו אחריהם, חייבים שיהיה לנו תלמוד תורה משלנו, למה למה לשלוח אליהם, למה להתפלל בבתי כנסת שלהם, עדיף לנו שיוקיעו אותנו.
וברוך ה' בזכות רבנו באמת זכינו שאנחנו מיוחדים, תראו היום יש לנו בית כנסת שכתוב עליו קהילת רבנו בשלט כזה ענק ואף אחד לא מקשקש עליו, רק תנסו פעם לדמיין כזה דבר, השלט הזה אני אומר לכם היה נשרף תוך רגע, ואם לא, אז היו קורעים אותו או מקשקשים עליו, והיום עומד ככה בצבע זהב באותיות גדולות ואף אחד לא חושב בכל להתקרב אליו, היום יש לנו תלמוד תורה שלומדים בו רשמית את תורת רבנו, אין צורך לפרט לכם כולכם יודעים מה האימפריה שלנו כיום.
מה שרציתי לדבר זה העניין של החיזוק הקבוצתי, באו אלי לאחרונה כמה אברכים, מרביצי תורה חשובים, באמת תלמידי חכמים, ואמרו לי שחייבים לגבש את הקבוצה, חייבים להיות מאוגדים, צריך איזה סימן הכר משהו, משהו כמו מנג'ט במכנסיים, או איזשהו סימון קל בחולצה, הציבור בטח לא יאהב להחליף את הלבוש, גם זה טכנית לא כ"כ שייך, איזה כובע בדיוק נשים, לדעתי הרבה יותר פשוט לעשות איזה סימן הכר, נגמרו הימים של פעם שהסימן הכר היחיד שהיה לנו, שעיתון הפלס היה מציץ מהכיס של החליפה, ואני אומר לכם חייבים איזה משהו, שיהיה לנו סימן, משהו טוב, אני מבקש מכם בהזדמנות זו שכל אחד יגיד איזה רעיון טוב לסימן, בבקשה רבותי.
מיד החל רעש באולם, זה אומר כך וזה אומר כך, ברקע נשמע קולו של שמואל יהושע הצעיר, מי צריך סימן כולם גם ככה מזהים אותנו, אין אחד שלא יודע שאני מקהילת רביינו, אך לעומתו מיד הזדעק העסקן הקשיש ר' נתן זאב כשקולו כבר צרוד, מחמת גילו, מה פרוש לא צריך, חייבים, בטח, חייבים להעמיק ולהשריש שחס ושלום לא ניגרר אחריהם, אם היה לי כח לכתוב היום היו שלושה מאמרי מערכת על זה, אין לכם מושג כמה הדבר נוגע לעיקרי הדת. אי שם מהצד זועק הר' טוביה הזקן בקולו דקיק ובקושי מתגבר על הרעש וההמולה שנוצרה מסביב, צריך מישהו שיקפוץ ראשון למים, שישים איזה משהו על בגדו, ובטוחני ויחיד זה וספר תורה עמו בוודאי ינצח, ובוודאי שאחריו ילכו כולם, אך מעל כל הקולות נשמע קולו של ישעיהו הגבאי המסור חבר'ה אני אומר לכם, צריך משהו איכותי, איזה כומתה כמו בשירות האזרחי, אך עוד לא סיים את דבריו וכבר נשמע קולו של שמואל יהושע שכעת בא לסגור אתו חשבון על היריבות ביניהם, חחח אתה רוצה כומתה רק בגלל שיש לך אחת כזו שגנבת מהצבא כשעשית שירות אזרחי. ישעיהו כמובן לא נשאר חייב, וצעק לעברו בפנים אדומות מכעס ואתה בטח שלא תרצה כלום שום סימן, קמצן שכמוך, שקל לא נתת למגבית השנתית של ועד מפגיני לכבודה של תורה, וחוץ מזה מתי פעם אחרונה ראו אותך מתפלל פה בבית כנסת, טוב שבאת חיפשתי הזדמנות להגיד לך את זה, מה לעשות כל היום אתה עסוק במשיכת זנבו.. ישעיהו עוד לא גמר את המילה וכבר הרגיש איך שהוא כמעט נופל, שמואל יהושע כבר כמעט הפיל אותו, רק מזל שברגע האחרון קפצו עליו כמה ממתפללי בית הכנסת ובקשו ממנו להפסיק, די צעקו להם אולי כבר תפסיקו לריב כמו ילדים קטנים, אחרי הכול זה בית הכנסת פה, פה זה לא כיכר השבת.
בינתיים כבר הגיע זמן תפילת מעריב החזן החל לומר ברכו אבל הציבור היה עדיין שקוע בוויכוח הלוהט האם צריך סימון על הבגד, והאם באמת ישעיהו ויין היה בצה"ל, לא צריך להגיד לאף אחד איפה הראש של המתפללים היה מונח כל התפילה, מיד איך שהחזן גמר לומר עושה שלום, החל שוב הוויכוח ביתר שאת, וכבר גלש לפסים אישיים, מעל ומעבר. המושג הרוב הדומם כבר נשכח מזמן כולם היו שקועים בפולמוס החם, אט אט התפזרו המתפללים לביתם כשבלבם מנקרת הקושיה איך מסמנים את קהילת רבנו בסימון מיוחד.
רק זקן אחד היה שם שישב דומם וחשב בלבו, אין להם מושג לפני הרבה שנים כמה כל הרבנים שנלחמו בנו חשבו וחשבו איך לסמן אותנו, איך להפריד אותנו, והיום במקום זה אנחנו כל כך מופרדים וחיים רק בתוך עצמינו, לאיפה הגענו, ולאיפה עוד נגיע...
הרוב הדומם 2
תובנות לחיים.
יש חרדים ויש חילונים, החילונים בקושי יודעים מה זה שמע ישראל והחרדי לא מעוניין לדעת איך נוסעים בשבת. המסורתיים באים ביום כיפור לבית הכנסת, והקיבוצניק אוכל טרף. הדתיים שומרים שבת ואפילו שומעים שיעור תורה פעם בשבוע, המזרוחניקים הולכים סרוג וסנדלים, ורק חושבים על ארץ ישראל. החרדים הולכים שחור לבן וחושבים על התורה. החסידים עולים במדרגות הקדושה כשהם אכלים את השיריים של הרבה, הליטאים לא מבינים מה משפיע עליהם חתיכת גפילטע. הספרדים לא מבינים את ההברה של הליטאים, ומי מדבר על של חסידים, ולך תנסה להסביר לספרדי מה זה לא לאכול קטניות בפסח, ואל תנסה להגיד לבחור ישיבה לקרוא בליל שבועות תיקון חצות, ואל תתפלא אם הוא יירדם. לך תשכנע ליטאי לקחת לולב עם קורה, ואפילו אל תנסה לדמיין תימני הולך לקנות אתרוג חזון איש. הליטאים לומדים ר' שמעון בשיא השטייגען, החסידים לא מבינים מה נפקא מינה להלכה. הליטאים הולכים עם קנייעט'ש וקצר, החסידים עם עגול וארוך. החסידים לא מבינים מה העניין בעיניים בכובע, והליטאים לא מבינים מה העניין בזנבות על הראש.
נכון יש קבוצות ויש קבוצות, אף אחד לא מנסה להיכנס בתוך השני, לא תיראה חילוני ששולח את הבנות שלו לבית יעקב, ולא תמצא חרדי ששולח את הבנות שלו אפילו לא לממ"ד. החרדים לא מנסים לגור בהתנחלות והמזרוחניקים לא חושבים בכלל על שהילדים שלהם ילמדו בחיידר. החסידים שולחים ל"מוסדות" שלהם, והליטאים למוסדות שלהם. בקיצור כל אחד חי בסביבה המתאימה שלו.
יש הנחה פשוטה אם אני חושב שהחינוך של קבוצה מסוימת לא תואם את עמדת חיי, אני לא מתקרב אליהם וגם דואג שהם לא יתקרבו אלי. זה פשוט, זה ברור, וזה גם נשמע הגיוני, וכל אחד מבין את זה.
ובגלל שזה כל כך פשוט וברור, אז זה גם לא קורה, שום קבוצה שיש לה סוג חינוך או מנטליות אחרת לא מנסה להתערב בקבוצה השנייה, לא קיים מנהל חיידר שיספר לך שהוא נלחם לא לקבל מזרחניק לחיידר. המזרחניק לא שולח את הבן שלו לחיידר לא בגלל שהוא חושש שלא יקבלו אותו, הוא לא שולח, כי הוא לא רוצה. ליטאי לא לומד בישיבה חסידית, כי הוא מבין שישיבה כזו לא מתאימה לו, בדיוק כמו שהחסיד מבין שלא מתאים לו ללכת לישיבה ליטאית.
כשבן אדם יודע את המקום שמתאים לו אז הרבה יותר קל לו בחיים, בן אדם שחי בסביבה שלו סביבה המתאימה למנטליות ושיטת החיים שלו אז הוא חי בנח, הפרדת האוכלוסיות ויצירת חייץ בין הצדדים מסייעת במניעת חיכוך בין הגוונים השונים.
הפרדה לא תמיד פירושה גזענות אדרבה ברוב המקרים היא נועדה לאפשר חופש התנהגות לשני הצדדים. גזענות פרושה אפליה של צד אחד לרעה. אבל הפרדה תקנית אינה גזענות.
עכשיו ננתח את אחד התהליכים שעובר על הציבור החרדי. קבוצה מסוימת יצאה בסדרת טענות על קבוצה גדולה בציבור שהוא מובל על ידי מנהיגים שתפיסת עולמם נוגדת את העקרונות שלהם, ולטענתם אף מסכנת את מעמדם כחרדים. ומאידך הקבוצה השנייה שלמעשה מתברר שהיא הרוב טוענת שבדיוק הפוך שדווקא קבוצת מיעוט זו פרצה גבולות והורסת את יסוד היהדות.
לכאורה הדבר הכי טוב לשני הצדדים הוא: הפרדה. מטבע הדברים שתי הקבוצות צריכים לדרוש את ההפרדה הזו. היות וכל קבוצה חוששת מהשפעה השלילית של זולתה, כל קבוצה צריכה להיזהר ולהתרחק מהקבוצה שכנגד.
אבל מה שקורה זה לא יאמן, אומנם רוב הציבור מעוניין להתרחק מאותה קבוצת מיעוט, אבל אותה קבוצת מיעוט דווקא מתעקשת באופן תמוה לחבור ולהתערות בציבור הכללי.
הרי הם היו צריכים להיות הראשונים שיקומו ויעשו רשימת ישיבות קטנות וגדולות שמחנכות לפי שיטתם, ולהוציא רשימת ישיבות שאסור לשלוח אליהם כיון שלא רק שהם לא מחנכים על פי שיטתו של הרב אוירבעך אלא אדרבה הם מחנכים כמו שיטתו של הגראי"ל שלפי תפיסת עולמם זוהי סכנת קיום, הם היו צריכים לעמוד ולהתריע על כל ישיבה וישיבה שמחנכת בשיטת הגראי"ל. ובמקום זה קורה הפוך, הנה כאשר קם הועד למען כבוד רבותינו ומודיע איזו הם הישיבות המחנכות לאורם של גדולי ישראל, אנשי הפלג הקטן נזעקים מרה על פגיעה בציבור שלהם.
כאשר ראשי כוללים מהציבור הכללי לא מעוניינים באברכים המשתייכים לקבוצה המתריסה נגד גדולי ישראל, מה היה יותר טבעי מאשר שהם יקומו ויגידו תודה. מה הכי יותר מוצלח מבחינתם בזה שעושים להם חסד שמונעים מהם להתקלקל, אז למה הם רצים לערכאות לתבוע את ראשי הכוללים שפיטרו אותם, למה הם לא מבינים שזה טוב להם בדיוק כמו שזה טוב לנו.
למה הם לא מבינים שזכותו הבסיסית של כל אחד ואחד לחיות על פי השקפת עולמו מנהגיו והליכותיו, למה הם לא מבינים שלתת לבן אדם את האפשרות לדעת איזה מקומות מחנכים כפי ראות עיניו זה דבר שלילי.
למה הם לא מבינים שאנחנו לא קוראים הפלס בדיוק מאותה סיבה שאנחנו לא קוראים ידיעות אחרונות, ולפחות כמו שהם (מצהירים ש) לא קוראים יתד.
לפני הבחירות היה להם תירוץ שהם הרוב הדומם, שרוב הציבור מפחד מיהודי בן מאה שגר ברחוב חזון איש 5 בבני ברק. לא להאמין. אבל אחרי הבחירות שכולם גילו מה שכולם ידעו, שהם "המיעוט הצועק" ואפילו לא חמישית מכלל הציבור למה הם מנסים להכריח אותנו להתערב בתוכם. מדוע הם לא מבינים דבר פשוט כזה?
מה יכול להיות שהם יודעים שהצדק אתנו?
הרוב הדומם 3
תובנות לחיים 2 - תופעת המתלוננים
אולם ההרצאות מלא מפה אל פה, כמעט ואין כיסא פנוי. המרצה הוא אחד הטובים, כולם מרותקים ומאזינים בקשב רב. ההרצאה נגמרה כולם מחייכים מרוצים, הסגנון העשיר והתוכן החשוב של ההרצאה, נתנו לאנשים את הסיפוק. ופה מגיע ה"אבל", אבל תמיד יהיו כאלו שיקומו בסוף ההרצאה ויגידו כי המרצה הזה... וכך... ובעצם יש יותר טובים.
מארגן ערב מקצועי יודע כי הוא לא אמור לרצות את כולם, ולא בגלל שמספיק שכמעט כולם מרוצים, ולא בגלל שהרוב זה כמעט הכול, אלא בגלל שאף פעם לא יוכל להיות שכולם יהיו מרוצים. נקודה. כל מנהל, מארגן, או כל איש ציבור יודע את זה.
ולמה, כי בכל מקום ישנם טיפוסים מתלוננים, שלעולם לא יהיו מרוצים.
בטח אתם מכירים את הטיפוס שתמיד מתלונן. כשהוא עולה לאוטובוס הוא מתלונן כי האוטובוס נוסע לאט. כשהוא עולה למונית הוא מתלונן כי המחיר יקר, בטח אתם חושבים שהדבר הכי גרוע בשבילו זה שהמחיר באוטובוס יהיה יקר או שהמונית תיסע לאט, אז זהו שטעיתם. הדבר שהכי מפחיד אותו בחיים זה שהאוטובוס ייסע מהר ושמחיר נסיעה במונית יהיה זול. כן זו לא טעות, הבנאדם הזה זקוק על מה להתלונן, בשבילו זה אויר לנשימה. כשכולם מפחדים שהמע"מ יעלה הוא דווקא מפחד שהוא לא יעלה. אין כמעט מי שלא נפגש עם טיפוסים האלו, בכל מקום תמצאו אותם. מה שאותנו מעניין זה לדעת מה מניע אותם להתלונן מדוע הם כל כך אוהבים את זה.
אחד המניעים ל"אהבת התלונות" הוא חוסר היכולת להתבלט. בני אדם אוהבים להרגיש מיוחדים, כל אחד פחות או יותר, לפי הצורך שלו. יש השונים מהכלל, אבל רוב האנשים זה הטבע שלהם. בדרך כלל בני אדם מתבלטים בכישורים שלהם. הרופא ברפואה העורך דין במשפט, הפוליטיקאי בפוליטיקה, ויש כאלה ברכב מפואר, (עכשיו תבינו למה יש כאלה שלוקחים משכנתא על הרכב). ויש כאלה שאין להם במה, אז או שהם מקבלים את הדין באהבה, או שהם משתמשים בנשק "התלונות". הם מתלוננים ומתלוננים. ואז כולם שומעים אותם. ככה הם מקבלים את היחס שלהם, והפחד הכי גדול שלהם זה שלא יהיה להם על מה להתלונן.
בדרך כלל הם לא מזיקים, רוב האנשים מרחמים עליהם. הסכנה היחידה היא כשהם מצליחים לגבש קבוצה. בדרך כלל זה לא קורה, כי לרוב האנשים המתלוננים הם לא אנשים הכי חכמים, אנשים חכמים מקבלים את היחס שלהם בחכמה שלהם, בכל אופן החכמים יודעים שלהתלונן זה דבר מגעיל. כי גם אם אנשים מתייחסים אליך אבל הם מזלזלים בך.
עכשיו תחשבו בנאדם מוכשר, בתפקידו עורך עיתון חשוב, אחד כזה שהיה ברמת חשיבות כמעט הכי גבוהה שאפשרי להגיע בקרב הציבור החרדי. ועוד אחד כזה שגם ניצל את מעמדו והתנהג כבעל הבית של הציבור החרדי.
הגיע היום ומנהיגי הציבור החרדי, הליטאי, החליטו כי הוא אינו מתאים יותר לתפקיד. (ראוי לכתבה בפני עצמה). פתאום הבנאדם הזה מוצא את עצמו נוחת ממעמדו. זהו הוא כאחד האדם. במקום להשלים עם המצב, ולנסות למצוא לעצמו איזו חלופה אחרת, הוא מחליט להחזיר לעצמו את היחס והכבוד שהיו לו בעבר. הוא מנסה את מזלו בבית משפט, כביכול בשם הצדק, אבל כמובן זה לא הלך לו (גם השופטים מבינים שיש גבול למה שמגיע לבנאדם) אז הוא הולך באפשרות האחרונה שנותרה לו והיא "התלונות".
הוא מנצל את החולשה של בני האדם שאוהבים להתלונן, (המתלוננים), הוא מוכר להם כל מיני סיפורים, והם עושים לו את העבודה מעצמם, הוא לא צריך לשכנע אותם להתלונן, בדיוק כמו שהוא לא צריך לשכנע אותם לאכול ארוחת בוקר. עכשיו תוסיפו עוד כמה תמימים שמאמינים לסיפורי בדים, וכבר אפשר להקים עיתון עם מפלגה.
אבל יש לו בעיה אחת, איך משכנעים את כל האנשים האלו שבסוף הם ינצחו, כולם יודעים שבסוף יום הרוב קובע. מארגן הערב יודע שאת המרצה בוחרים לפי רוב הקהל לא לפי קבוצת המיעוט "המתלוננים". אז מוכרים להם "בלוף" כן, מספרים לכולם שהם בעצם הרוב, הרוב הדומם, ורק שאנשים מפחדים לדבר. אבל מאחורי הקלפי כולם יידעו שהם הרוב...
שלא תיטעו הוא לא טיפש. הוא מספיק חכם לדעת אפה הרוב נמצא. אם הוא היה יכול הוא היה מונע את המפלגה שלהם מללכת לבחירות. (מה שהוא כבר עשה פעם אחת). אבל אחרי שהוא מכר להם את הבלוף הם האמינו לו מה לעשות הם לא חכמים, ואז זה כבר לא היה בשליטה שלו. אבל אין לו ברירה, זאת האפשרות היחידה שלו להתבלט, בעיקרון היה צריך לרחם עליו רק הבעיה שהוא מסוכן לציבור.
אז נכון אחרי הבחירות הם גילו מה שכולם ידעו שהם המיעוט הצועק ולא הרוב הדומם, אבל אין לו שום בעיה אז עכשיו הוא מוכר להם "בלוף" חדש ....נכון אנחנו לא הרוב, אבל אנחנו נציל את הדור, בלעדינו כל הציבור החרדי עולה על מדים".... ואיך לא "אוהבי התלונות" רצים על זה, זה טוב להם יש להם מה לאכול בבוקר, הם לא צריכים לחפש תלונות, נגמרו להם הימים הקשים, עברו הימים שהם היו קמים בבוקר עם סיוט שלא יהיה להם על מה להתלונן.
אתם יודעים מה הסיוט הכי גדול שלהם. שבוקר אחד תקום הממשלה ותגיד "לא רוצים את החרדים בצבא". אין לכם מושג כמה מהם יקבלו התקפת לב.
a.k
אשמח אם תפיצו את זה כמה שיותר
יש אנשים שזה יכול לעזור להם בחיים
הרוב הדומם 4
ערב עצרת המיליון
2:00 בלילה
חדר הישיבות היה מרוהט בשולחן עגול ומסביבו כיסאות עץ מחוטבים, וילונות חומים כיסו את החלונות, ואור צהוב עמום האיר בחדר , בשעות אלו בדרך כלל החדר ריק, אך הפעם בשונה מתמיד, חדר הישיבות היה מלא - ראש מפלגת "אין עבר" ישב רכון על השולחן ומסביבו כל יועציו הבחירים ביותר.
דממה מתוחה השתררה בחדר, אף אחד מהנוכחים לא ידע מה קרה מדוע כולם פתאום הוזמנו בכזאת דחיפות, מחשבות שונות עלו במוחם- מה, בחירות חדשות בפתח ואנחנו לא יודעים,? אולי גנט נכנע לחדרים,? לא, לא ידוע לנו כזה דבר, גם לא שמענו על גנט שהחליט פתאום לחזור בתשובה, אולי אם מפלגת "להשפיע בכוח" הייתה בכנסת אולי זה היה קורה, מעניין מה קרה שעכשיו מאוחר בלילה יריב חביב בעצמו התקשר אליהם, ועוד מבקש מהם לבא תיכף ומיד לאסיפת חרום. עדיין כולם שקועים בהרהורים, עד שלפתע הפר את הדממה קולו של השר יריב, חברה! אנחנו בבעיה, בעיה חמורה, כולכם הרי יודעים שמחר הולכת להיות בירושלים הפגנה של החרדים, הפגנה גדולה כזו שכל העולם יידע שאף חרדי לא ילך לצבא. ניסינו את כל הדרכים שיש כדי לעצור את ההפגנה הזו, אפילו דיברתי באופן אישי עם מנהלי חברות התחבורה, שלא יתגברו את הקווים להפגנה, הבטחתי להם שאנחנו נפצה אותם במשהו אחר, אולי נוריד את הנסיעות חינם מהכותל במוצאי שבת, טוב לא משנה בדיוק מה, בכל אופן הם הסכימו לבקשה שלי, ואפילו הם הוציאו הצהרה בכל מקום שרק אפשר שהם לא יתגברו את הקווים לירושלים, אבל כמו שאני רואה את הדברים, החרדים האלו לא מתכוונים לוותר הם יבואו בהמוניהם, ואני מקבל דיווח שכבר הלילה ירושלים מלאה בחרדים, חוק הגיוס אמנם עבר בהצלחה אבל תכל'ס לא קרא כלום, ועכשיו אני גם רואה שלא יקרה כלום, אז מה עושים עכשיו, איך שומרים על המפלגה בכותרות, כולכם יודעים טוב טוב שכל המצע של המפלגה בנוי על גיוס חרדים, עכשיו הכול נגמר, מה עושים הלאה. גם ככה אנחנו יורדים בסקרים, חייבים לעשות משהו. השקט חזר לשרור, כולם היו שקועים עמוק במחשבותיהם, איש לא ידע מה לענות, באמת מה הדבר הבא שעליו אפשר למתג את המפלגה.
לאחר מספר דקות של שקט ומבוכה, פתח אחד מהיועצים את פיו ואמר, תשמעו חברים, יש לנו ידיד שהוא אלוף בענייני חרדים, הוא הצליח על החרדים בכל מיני תרגילים מוצלחים, אין לכם מושג, כולכם מכירים אותו קוראים לו שגיב שבקת, אני חושב שעדיין יש איזה סיכוי ללכת על הנושא החרדי, לדעתי זה הכי שווה לנו, זה נושא שכבר מוכר לנו וחבל לפספס אותו, עוד לא מיצינו אותו, אני אומר לכם יש מה לנסות.
יריב לא התמהמה לרגע, מיד הוא שלף את הנייד מכיסו וחייג ישירות לידידו הקרוב שגיב שבקת, הלו שגיב מה נשמע, זה אני יריב,
שגיב: כן, אהלן מה קורה,
תשמע שגיב אני צריך את הטובה שלך, שמעתי שאתה ממוחה לענייני חרדים ואני פה באיזה שהוא בעיה, לאחרו..
שגיב: אה, יריב שמע זה לא אני, הכול זה היועץ שלי, יש לי יועץ פצצה קוראים לו שלויימי פוזנר הוא חרדי, אבל אל תתעלף שמע אני יקשר אותך אליו מבטיח לך הוא יעזור לך הכי טוב שיש, רק מה, תשלם לו משהו, הבחור שלי אוהב כסף, ואתה יודע איך, אני כבר יגיד לו שיתקשר אליך,
טוב בסדר,
שגיב: רק תהיה זמין,
אוקיי ביי.
2:00 בלילה
בביתו של אחד מעורכי הפסל התקיימה ישיבת כינוס דחופה, כל עורכי העיתון ונערי המפלגה הוזמנו לישיבת יעוץ דחופה. עורך העיתון גדי ישב בראש השולחן, כשראשו מורכן לעבר השולחן ואצבעותיו מתופפות בעצבים על חפיסת הסיגריות שלידו. גדי היכה מכה קלה על השולחן ואמר, חברים, שימו לב אנחנו בבעיה, מחר הולכת להיות הפגנה כזו שכולם ידעו שאף אחד לא מתכוון להתגייס, ולא רק זה, גם שמעתי בקווי הנייעס שהרב שטיינמן מתכנן לבא, ואז כולם יבינו שבאמת הוא לא חושב לגייס אף אחד, ומעכשיו עד לעוד שלש שנים אין לנו כלום, פשוט כ ל ו ם. אנחנו פשוט מאבדים את כל מה שבנינו עד היום, תגידו לי איך מחר אנחנו מסבירים לציבור שחייבים את העיתון והמפלגה, מה נמכור לציבור, למה צריך אותנו?. הפעם בשונה מכל האספות החשאיות כולם ישבו בשקט, לא היו צרחות, לא היו סיסמאות, רק ריח של עשן סיגריות מילא את החלל, כולם הבינו שהם נמצאים בבעיה קשה. לאחר מספר דקות של דממה ומבוכה, סוף סוף פתח את פיו סגן עורך העיתון, חברה אני חושב שחייבים לפנות לשלויימי אין מה לעשות כמה שזה יעלה, יעלה, זה ממש מצב קריטי עבורנו, מקסימום נגדיל בעוד קצת את התשלום על העיתון, נעשה עוד חוגי בית על השקפה עם בקשה של תרומה בסוף, אין ברירה.
3:00 לפנות בוקר
הפלאפון של שלויימי צלצל וצלצל ללא הפוגה, שלויימי התעורר מהשינה, בקושי הוא הספיק לכת לישון לאחר יום מפרך שכזה, היה עליו להכין תכנית ראיונות מסודרת כתשובה לכל מיני בעיות שיקרו בגלל התנהלות העירייה למפגינים החרדים, וכבר עליו לפתוח את העיניים, מעניין מי זה שמצלצל אלי לפלאפון האישי שלי בשעה שכזו? שלויימי מחליק את אצבעו על האייפון ונדהם לראות על הצג שתי שיחות שלא נענו, הראשונה משבקת והשניה מעורך העיתון, שלויימי מאד נחרד, המחשבות רצו במוחו מה כבר יכול לקרות בזמן כה קצר מאז שהלך לישון, בין לבין הנייד מצלצל שוב, ועל הצג מופיע שמו של שבקת, בלב חושש הוא מחליק את האצבע על האייפון, מצמיד אותו לאוזן, ומנסה להסוות את הלחץ בקולו, ואומר שלום,
שגיב: אהלן שלום שלויימי, זה שגיב מה שלומך,
אה בסדר, מה קורה?
שגיב: תשמע אני מאד עייף אין לי זמן להאריך, מחר יש לי יום קשה אתה יודע כמה, אבל תעשה לי טובה, התקשר אלי החבר הטוב שלי יריב, וביקש ממני טובה, תראה הוא מאד לחוץ עם העניין של הגיוס, תשמע הוא גם עזר לנו באופן אישי בבחירות נכון, אז תעזור לו בסדר, הנה כך את המספר שלו .... רשמת, ביי. ביי.
אושר עצום מציף את ליבו של שלויימי הנה הוא מתקדם בחיים עוד ועוד, עוד מעט הוא כבר יהיה יועץ של ראש הממשלה. מבלי לחשוב פעם נוספת הוא מיד מתקשר אל יריב חביב, השיחה זורמת ביניהם מצויין, הוא שומע את הבעיה וגם מבין אותה, ומבטיח ליריב שמיד שיהיה לו איזה רעיון הוא יחזור אליו.
הוא עוד לא מתחיל לחשוב על איזה שהוא פתרון והנה האייפון שוב מצלצל, על הצג מופיע, המספר של ידידו גדי, שלויימי מחליק את אצבעו על האייפון, מצמיד לאוזן ועונה, כן שלום גדי, מה קרה שאתה מתקשר אלי בשעה מאוחרת שכזו, מה אתה לא יכול לחכות עד הבוקר, מה בוער בשביל מה להעיר אותי בשעה מאוחרת כזו, תשמע שלויימי אנחנו בבעיה.... אין לנו מה למכור יותר הגיוס יורד מהפרק, אם לא תמצא פתרון לא יהיה עיתון וממילא גם לא תהיה מפלגה, אנחנו חייבים את העזרה שלך.
שלויימי: בסדר אז תתקשר אלי מחר כרגע יש לי דברים הרבה יותר חשובים. תשמע אתה זוכר שבזכותנו ראש העיר הנבחר עלה, אז אל תשכח גם אתה לעזור לנו, אבל תעשה טובה תמצא לנו רעיון כזה בסגנון כמו שהמצאת בעבר שחייבים להצביע למועמד חרדי, משהו הברקה כזאת.
שלויימי: אתה יודע מה תן לי לחשוב על זה.
ביי.
שלויימי חושב וחושב, שום דבר לא עולה לו בראש, העייפות מתגברת עליו, הוא מתחיל לנמנם, וכמו מתוך חלום הוא נזכר בעבר איך שהשתתף כתלמיד בשיעור הראשון בקורס ליועצות, והוא שומע את המרצה אומר: שימו לב כלל ברזל "בפוליטיקה אתה לא רוצה את מה שאתה אומר, אתה אומר את מה שאתה לא רוצה", ואני אסביר לכם את הדברים, קחו למשל את השמאל במדינת ישראל, כל ישראלי בטוח שהשמאל רוצה שלום, שהשמאל רוצה ומוכן ללכת על ויתורים, אבל זה ממש לא נכון, השמאל רוצה להיות בשלטון אז הוא מציע "שהוא" זה שיעשה שלום, ושימו לב הכי גרוע מבחינת השמאל זה שהימין יעשה שלום, כי אם הימין יעשה את שלום אז מה הוא שווה, מי צריך אותו, לכן השמאל כשהוא רואה שהימין קצת אולי מתקרב לעשות שלום, אז הוא מיד רץ לערפאת ואומר לו בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע, תחכה טיפ טיפה עוד מעט אנחנו נהיה בממשלה, ואז תקבל פי שנים ממה שהימין ייתן לך בבקשה אל תעשה שלום. תלמידים אני מקווה שהפנמתם את הרעיון, הוא ישמש אתכם הרבה בפוליטיקה, הרעיון הזה יכול להזניק אתכם קדימה שימו לב העיקרון הוא שתמיד תשדרו משהו אחד אבל תעשו מאחורי הקלעים בדיוק הפוך, כדי שיישאר לכם מה לעשות.
שלויימי ממשיך לבהות, הוא שקוע עמוק עמוק במחשבותיו, ולפתע הוא מתרומם בבת אחת, וכמעט שהוא שואג בקולי קולות, ואיי איזה רעיון שני ציפורים במכה, הוא לא מחכה רגע אחד, מיד הוא מחייג ליריב, שמע השר יריב, פתרתי לך את הבעיה, כל מה שאתה צריך לעשות זה לקיים פגישה חשאית עם אנשי הפלג הקיצוני אנשי שערי חסד, אלו שעורכים את הפסל, יריב שומע את הדברים והוא כמעט ומתעלף, תגיד לי שואל יריב : אתה בסדר, מה הם יסכימו בכלל לדבר איתי,
זה כבר תשאיר לי אמר שלויימי ביהירות מה, תשמע לדעתי זה הסיכוי היחיד שלך להצליח תנסה מה תפסיד, יש לי ניסיון בדברים האלו, תאמין לי שאני מכיר את החברה האלה ואני יודע מה שאני מדבר, סמוך עלי,
יריב: אתה יודע מה שלויימי בסדר אני מסכים אין לי מה להפסיד, ביי.
איך ששלויימי מסיים את השיחה הוא מיד מחייג לגדי, הלן גדי, תקשיב טוב, אתה יודע עם מי סדרתי לכם פגישה, אל תתעלף תחזיק חזק, כן עם יריב חביב, מאחורי הקו הוא שומע לפתע שאגות שמחה,
ואיי אנחנו חזקים, אין עלינו, ....
שלויימי מגביה את קולו: חברה, תירגעו שם, וחוץ מזה יש לי מחיר, שקט השתרר, אנשי הפסל היו לחוצים, הם מאד חששו מהמחיר ששלויימי יבקש מהם, מי יודע כמה כסף הפעם הוא ידרוש.
שלויימי: "חברה", חוץ מהמחיר שמגיע לי על כזה שירות, יש לי בעיה קטנה, ראש העיר הולך לפתוח בקרוב איזה שהוא חופון כזה בקטנה, מה שנקרא מיני חוף ים, פה בירושלים, כל מה שאני מבקש מכם זה שאתם תשתקו, אל תעשו פרובוקציות ולא הפגנות, אוקיי? שום כתבות בהפסל, אפשר לסמוך על מילה שלכם?
נו זה מה שאתה מבקש אין בעיה, נשאיר את העבודה לעורכים שלנו שכבר יסבירו לכולם למה עדיף לשתוק, טוב טוב בסדר אין בעיה.
עלות השחר, השמש עדיין לא עלתה, וגוון זהוב החל להתפשט על פני הרקיע, ציוצי ציפורי בוקר החלו להישמע, וציפורי הלילה חזרו למנוחתם, בחדר הישיבות התקיימה פגישה חשאית בין שני המחנות, במהלך הפגישה הסבירו אנשי הפלס למפלגת יש עתיד כי הרב שטיינמן הוא מנהיג פשרן, שדרכו הם יכולים לגייס את כל החרדים, תעשה טובה הם אמרו ליריב, אל תתרגש מאיזו הפגנה, מבטיחים לך, אנחנו נספק לך כל חודש תעסוקה, אנחנו נשלח את החברה שלנו להיעצר בגין אי התייצבות, רק תעשה טובה אל תפסיק להתנכל לציבור החרדי, יש את הבטחת הכנסה, יש פעוטונים, לא חסר מה אנחנו מכירים מקרוב ממה הציבור החרדי מתפרנס, אנחנו כבר נעדכן אותך, בבקשה אל תיכנע לאיזה הפגנה קטנה, אל תדאג רק תמשיך עוד קצת והרב שטיינמן ייכנע, כשאנחנו נשלוט כבר נסתדר.
השמש כבר זורחת וריח של בוקר הופיע, אנשי הפסל עזבו בשקט ובהיחבא את המקום, כעת נשארו רק אנשי "אין עבר" מתכוננים אף הם לעזוב את המקום, חושבים הם לעצמם, נו זה מה שאמרנו החרדים כולם שקרנים...
הרוב הדומם 5
טעות מדבקת
לפני כאלפיים ומאתיים שנה בתקופת החשמונאים היה יווני ושמו אריסטרכוס, אותו היווני רצה למדוד כמה רחוקים אנו מהשמש, וזאת לאחר שכבר מדד בהצלחה את גודלו של כדור הארץ גודלו של הירח והמרחק ממנו לכדור הארץ. חכמה בגויים תאמין. היות ובזמנו לא היו טלסקופים ובוודאי שגם לא היו לוויינים, (למי שזוכר מדובר בתקופה שנלחמו עם פילים). לכאורה זו הייתה משימה בלתי אפשרית. אבל מי שהפתיע כבר שלוש פעמים בתגליות הקודמות, גם כאן הוא מצא דרך מקורית לפתירת החידה.
מה עשה? חיכה ליום שחצי הירח מואר, כלומר ברבע החודש שהזווית שמש-ירח-ארץ ישרה, ואילו הזווית שמש-ארץ-ירח היא משופעת, הוא חישב ברוב גאונותו את מידת השיפוע של הזווית וגילה שהיא 87 מעלות. עכשיו נשאר לו לעשות רק חשבון מתמטי פשוט שמגלה שהשמש רחוקה פי תשע עשרה מהירח (מי שלא הצליח לחשב לא נורא) וכך הוא הגיע למסקנה שהשמש רחוקה מאתנו קצת מעל שבע מיליון קילומטר.
אבל! הייתה לו טעות אחת, בכלים שעמדו לרשותו מדידת הזווית המשופעת זו באמת הצלחה, אבל הזווית המדויקת היא 89.85 מעלות. היו חסרים לו בשביל החשבון קרוב לשלש מעלות. שזה הפרש מאד קטן שעם הכלים שעמדו לרשותו לא היה ניתן לגלות.
אתם יודעים מה ההבדל בחשבון, תוספת של עוד מאה ארבעים מיליון קילומטר. כן, שלשת המעלות הקטנות האלו משנים את התמונה לגמרי, שימו לב איזו טעות סטייה כה קטנה יכולה לגרום.
בפרשת השבוע, פרשת קורח, מספרת התורה כי לאחר שיצאה אש ואכלה את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת, באו עם ישראל בתלונה אל משה רבינו אתם המתם את עם ה', ואז החל הנגף בעם, ומתו במגפה יותר מארבעה עשר אלף איש.
ננסה לתאר לעצמינו, איך שבני ישראל עומדים ורואים שנפער חור ענק באדמה, והאדמה בולעת את קרח ואת כל מה ששייך לו תוך אבחנה מדויקת להפליא, מי צריך להיכנס לאדמה ומי לא, וכולם בורחים מהאזור מרוב פחד שהאדמה לא תבלע גם אותם, ולאחר מכן יוצאת אש ושורפת את מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת, כעת עולה ומתבקשת השאלה מעצמה, איך יתכן שבני ישראל העזו לבא על משה ואהרן בתלונות? הרי כולם ראו בחוש מה קורה למי שמערער על משה ואהרן, כולם ידעו מה קרה למי שהעז לקרוא תיגר על ההנהגה בעם ישראל, וכי הם לא פחדו שהאדמה תבלע גם אותם? מה הם לא חששו אולי תצא אש ותשרוף אותם? האם יתכן שהיה להם ספקות בקשר לסמכותם של משה ואהרן?
השל"ה הקדוש עונה על השאלה הזו כך, קודם כל עלינו לדעת כי בעדת קרח היו כאן שלוש כתות. כת ראשונה היא קרח ודתן ואבירם, והם היו כת ליצנים שבאו וכפרו בכהונת אהרן ובמשה רבינו. ואותם האדמה בלעה, אותם ואת כל רכושם.
כת שנייה הייתה של מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת, הם לחמו לשם שמים, הם רצו להגיע גם לדרגות הגבוהות כמו משה רבינו הם רצו לזכות גם להנהיג את הדור, ואותם שרפה האש, כי כפירה גם שכוונתה לשם שמים היא כפירה.
הכת השלישית היא המתלוננים על משה ואהרן. הכת הזו האמינה באמונה שלמה במשה רבינו ולא היה לאנשיה שום ערעור על סמכות הנהגתו, ובכהונת אחיו אהרן הכהן, אבל הם בכל זאת הייתה להם תלונה על משה רבינו, מכיוון שאתה ידעת שהכת השנייה טעתה שהרי כוונתם הייתה לשם שמים, למה לא המתנת להם שיחזרו בתשובה, ומדוע הענשת אותם, ועל טענה זו הקב"ה קצף עליהם וניגפו במגפה, כי הם היו צריכים לדעת שמה שמשה רבינו עושה הוא על פי ציווי ה'. והקב"ה לא רצה להמתין רגע אחד כי בערעור על הכהונה וההנהגה אין להמתין.
וכדי להבין את הדברים נחזור לסיפור שפתחנו בו, ראינו טעות כה קטנה של שלוש מעלות משפיעה כל כך הרבה, והסיבה כי בגדלים ומרחקים עצומים כל סטייה קטנה היא תוצאה ענקית. רק נתאר לעצמינו אם היינו אמורים לסדר את השמש כמו שאריסטרכוס חשב אז היינו נשרפים ברגע!!! עכשיו נשים לב - אין לנו דברים כה גדולים ועמוקים כמו האמונה בבורא עולם וחובת הציות לגדולי ישראל "ככל אשר יורך". באים אנשים ורוצים לשנות ולערער על הסמכות, צריך לדעת זה לא שינוי קטן זה שינוי ענק. והבעיה הגדולה שזו מחלה מדבקת, מינות היא מושכת וגוררת אחריה כדברי רבותינו זיכרונם לברכה, לכן הקב"ה לא מחכה שיחזרו בתשובה היכן שיש כפירה והתססה נגד ההנהגה, והוא מיד מעניש. ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת.
בתקופתנו ישנה קבוצה המורדת בגדולי ישראל, יש את אלו שכופרים ממש, בגלל האינטרסים שלהם, ויש את אלו שטועים וחושבים שהם נלחמים לשם שמים, אבל יש את אלה ששואלים למה נלחמים בהם כל כך, מה יש אמנם הם טועים אבל לא צריך להוקיע אותם כל כך, המתינו להם שיחזרו בתשובה.
והתשובה לזה כמו שראינו בפרשה שכפירה גם כשטועים וגם כשעושים לשם שמים צריך להוקיעה אותה מיד. אי אפשר להמתין, ואת המסר הזה צריך להכניס לעצמינו חזק.
אמנם אנחנו לא מענישים אף אחד זה לא בידינו, אבל אנחנו צריכים להיזהר מאד לא להידבק במחלה ששמה כפירה, לא לרחם, לא לחכות שהם יחזרו בתשובה, צריך להגיד להם היבדלו מתוך העדה הרגע!!! צריך להיזהר ולשמור מרחק גדול מהמקומות שסטו קצת מהדרך, כי בסוף הסטייה היא ענקית. ושחס ושלום האדמה לא תבלע גם אותנו.
אתם ממשיכים ברוח הטירוף
יש אנשים גדולים בשני הצדדים אומנם צד אחד הא רוב אבל כנגד האלימות יש רוב מנין ובנין שמתנגד כולל תלמידי הרב שטימן והמיעד להנהגה ר' משה הלל.
אז מה אתם רוצים להחליט לאנשים בכוח מי הרב שלהם?
תמיד היו ויכוחים בין גדלים ואף פעם לא סגרו ישיבות על זה....
בתאריך 19 ביוני 2014 בשעה 08:35, מאת
כנראה שיש לך בעיה קשה בהבנת הנקרא...אני חוזר שוב, ילך כל אחד לפי רבותיו, והאמת והשלום אהבו, אבל כשצד אחד מנסה בכוח ע"י חוברות ומאמרי הסתה מזויעים לשטוף את מוחם של הצעירים [כפי שרואים אנו בעינינו שרוב תומכי שערי חסד הם מהצעירים] בניגוד לדעת הוריהם ורבותיהם, חובה עלינו לעשות את כל צעדי ההגנה הנדרשים, שהראשון שבהם הוא הרחקת ילדינו מההשפעה הזו ע"י ההפרדה במוסדות החינוך. הפרדה שאותה מגבים כל גדולי ישראל ובכללם הגרמ"ה הירש, שההסתייגות היחידה שלו היתה לגבי מקומות ספציפיים האם אכן ישנה השפעה כזו, אבל במידה והתברר כי יש השפעה שלילית תמך ותומך באופן בלתי מסוייג בהפרדה, והוא מורה לכל השואלים כי אין לשלוח את הילדים לחדרה. דוגמא נוספת היא הרב אייכנשטיין שלאחר שהתברר לו כי הישיבה בחדרה מסיתה צעירים נגד הדעות והערכים שחונכו לאורם בבית הוריהם כתב מכתב בכתב ידו כי אין לשלוח לשם ועל כל הורה להוציא את ילדיו.כל ה'טירוף' איך שאתה קורא לו הוא צעד הכרחי כדי להציל את עצמינו ואת ילדינו מרוחות הכפירה ששוטפים את רחובותינו, והוא אכן זוכה לגיבוי מכל גדולי ישראל כידוע.ובקשר לרוב מנין ובנין, רוב ככל הציבור שיתף פעולה בהתלהבות עם רשימות הועד למען כבוד רבותינו כפי שהוכיחה המציאות, כי נקעה נפשם של האנשים מהחוצפה והעזות של מחנה שערי חסד שמערערים על כל הקדוש והיקר לנו.יצא המרצע מן השק, ולמרות שמרן הגראי"ל שטיינמן הורה באופן אישי על כל הצעדים בקשר לישיבת חדרה הישנה, אתה קורא לזה טירוף, ומה שהיה מותר למרן בעל אבי עזרי זיע"א שרמז לכל שואליו שלא לשלוח לסלבודקה אחרי הסיפור של תשמ"ט ובכך הוריד ישיבה מפוארת מגדולתה מכיון שסבר שיש שם השפעה שלילית בנושא הציות לגדול הדור, כנראה אסור למרן הגראי"ל....תגיד דוגרי: אני עצניק ש'אכל אותה' מההרפתקאה שהכניס אותנו אליה נתי גרוסמן, וכל זמן שחשבתי שנוכל לנצח ולחזור לשלטון תקפתי והשמצתי וביזיתי את כל גדולי ישראל, ומהמצב רק החמיר החלטתי על שינוי אסטרטגיה להציג את עצמנו כנרדפים ומסכנים....
אני בדיוק כמו הרב אריאלי שהיה נאמן לרבותינו בבחירות עד שקלנ שאנחנו לא חסידים ויש פו מטורפים שמטרםפים את כולם
חבל שאתם מבזים את רבותינו ורוב הציבור בלבו אינו אתכם
ובהמשך הכל יתפוצץ לכם בפנים
תצאו מהטירוף ותבינושזה לא מסיף כבוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה