מכתב מיהודי שנתפקח

בס"ד חודש אדר התשע"ה 

 לכבוד ידידי היקר רבי משה ............ שליט"א 

 האמת לא אכחד מכבודו שמכתב זה שהנני מתחיל לכותבו עומד בראשי זה כבר קרוב לחודשיים ימים, כשאני דוחה אותו בתת מודע לזמן רחוק יותר באשר לפי מחשבתי נדמיתי אולי נתעורר ונקיץ מחלום הביעותים בו אנחנו נתונים, ובתקוה שלא אצטרך לכותבו ולא אצטרך להקיז את דם הנפש שבקרבי בחיבוטי הנפש בין אוי לי אם אומר לאוי ואבוי לי אם לא אומר, ועתה אחר שכבר עבר זמן זמנים טובא אני מתחיל לכתוב לך ידידי את רחשי לבי הגואים וסוערים עד כדי להתפקע. 

 הנה זה כבר שנים רבות שאנו נתונים במערבולת של תעמולה בלתי פוסקת, המחוללת בקרבינו רגשות תהייה עד כדי דחיה מרבותינו לשמכבר הימים, האמת אגיד ולא אכחד למרות שהנני אוחז את עצמי לאדם משכיל שרחוק עד מאד מתופעת העדריות הנלוזה, והנני חושב עצמי כבודק כל דבר במאזני השכל וההגיון הצרוף בצורה למדנית ועמוקה כפי שחונכנו הורגלנו והושרש בנו בישיבה הק' פוניבז' על ידי רבותינו הגרא"מ והגר"ד זצוק"ל ויבדלח"ט ראשי הישיבה שליט"א. 

מכל מקום איני יודע אם ידוע לך, את שעבר עלי לפני זמן עת שחשתי מיחושים שונים שעוררו חשד ונאלצתי לעבור בדיקות שונות תוך כדי התאשפזות בביה"ח לכמה ימים, ואנסה לתאר לך את מחשבותי והלך רוחי בעת שחשתי בהתקפת הכאבים, כל מעייני היו בתפילה לבורא עולם שיצילני מן השעות הקשות והמאיימות הללו, כשבני ובנותי בביתי ועדיין צריכים לי ואני רוצה לחתנם ולא לעוזבם כעת, ותוך כדי כך הנני חושב באפסיות המלחמות בין בני האדם המתרחשים במחננו, אני חושב לעצמי למה לריב הרי העולם בחוץ כל כך יפה ונחמד, העולם ממנו אני חושש כעת שאולי ח"ו ח"ו לא אוכל ליהנות ממנו, ואני אומר בליבי רבונו של עולם עד מתי יריבו בני האדם זה עם זה וירדפו זה את זה, עד מתי? 

 הזעקה הדוממת הזאת ממלאת את כל ליבי, עד שאני מרגיש תמה על עצמי תמיהה עצומה מה היה לי, אני המדבר גבוהה גבוהה על ההשקפה הטהורה פך השמן הזך והמזוכך, אני המתוה את מסלול העלייה בפני כל מאן דבעי, אני המייבין בכל ענין, מרגיש עתה בוש ונכלם עד כי נוראות נפלאתי וחשתי עלוב וחדל אונים ממש. ניסיתי לתאר לך את ההרגשה שהיתה לי, וכשאני עובר על השורות שוב הנני רואה שלא הצלחתי להעביר היטב את התחושה הנוראית הזאת, וחוששני שלא תוכל להרגיש אותי עד שחס וחלילה תחוש זאת בעצמך, אולי אשאל אנשים שהיו במצב דומה לתחושתם, אולי זה רק הרגשה שלי. 

אבל אקצר בזאת, ואומר לך ברוך השם לאחר כשבוע רוב החששות הוסרו, וימי מנוחת הגוף שעברו עלי הקלו מעלי את הכאבים וחזרתי לשיגרת חיי, אבל מנוחת הנפש היתה מאז ממני והלאה, אני מהרהר וחושב מהרהר וחושב על התחושות שהיו לי, ואני לאט לאט מבין כי פשוט עבדו עלינו, פשוט השתמשו בנו כמגינים אנושיים על מספר אנשים רודפי כבוד תאבי בצע ובעיקר שררה וןושלט , איני רוצה להדגיש את רוע מעשיהם כי לא בכך חפצתי, אבל אני רוצה ומרגיש מחוייב להעביר את הדברים וללבנם על הכתב, כדי לבדוק היכן אנו נמצאים, לאן הרחקנו נדוד, או יותר נכון עד היכן הורחקנו לנדוד, אולי כשנסתכל לאחור ונראה את גודל המרחק שהתרחקנו נוכל להשכיל ולידע גם את הדרך איך לחזור. 

ידיד היקר, הרי גדלנו וחונכנו יחד רבות בשנים בישיבה הק' תחת השפעתם הישירה והברוכה של שני רבותינו מרן הגרא"מ שך זצוק"ל ומרן הגר"ד פוברסקי זצוק"ל, שמענו את השיעורים היומיים ואת השיעורים כלליים ואת השיחות שנאמרו מידי חודש בחודשו, חיינו ליד שני המלאכים הקדושים הללו ורוינו מלא החופניים מהנהגתם בקודש בסדרי הלימוד בשקיעות בלימוד שלהם ובזהירות שבבין האדם לחבירו. 

מרבינו מרן הגרא"מ שך זכינו ג"כ לינוק הרבה משימושה של תורה אם בהסדרת דרך הלימוד שהיה מעורר אותנו פעמים רבות בשיחותיו, ואם בתביעותיו הרוחניות השונות כגון ההספק בלימוד, השקיעה בלימוד, מיעוט השינה בצהריים, והימנעות מהליכה המונית לחתונות ועוד כהנה וכהנה, ודאי הדברים זכורים לך עד היום. בזמני בחירות המתרחשות במקומינו אחת למספר שנים היה הוא הדוחף והמדבר והתובע, גם דרשות הירחי כלה היו לשם דבר בו היה מביע דעתו דעת תורה בדברים רבים העומדים על הפרק. אשרינו מה טוב חלקינו, היו אלה ימי הנועם ימי השלוה ימים אשר יש בהם חפץ, ואינם. 

אולם זה כבר למעלה מעשור שנים, אשר מספר אנשים שהורגלו למשוך בשבט סופר להדריך העם לאור מנהיגם של בני תורה רבינו הגרא"מ שך זצוק"ל, כנראה מאחר שהורגלו בכך החלו להאמין שגם כשנסתלק מעימנו רב החובל, עדיין הם על עומדם יעמודו וימשיכו בהתויית דרכו של עולם התורה, כביכול השאיר ידא אריכתא בעולם הזה, שרק הם ורק להם החכמה הבינה והדעת מה לקרב ומה לרחק, וכל גדולי ישראל אינם משמשים אלא למילוי מקום החותם, ובשרירות ליבם רדפו והרחיקו כל מי שלא היה שלם איתם בדעתם, ובפרט אלו שהיה להם כלפיהם חשבון רחוק ועד עתה לא מצאו את האפשרות לסגור את החשבון, וכשנסתלק רבינו מרן הגרא"מ זצ"ל מצאו הם מקום לעשות ככל העולה על רוחם. ולא אכנס כעת לענין המחלוקת בישיבה שהוא דבר נורא ואיום אשר אין לתאר ואין לשער, חורבן הנפש והשחתת המידות, ואולי עוד אכתוב לך בזה מאוחר יותר. 

ברצוני כעת רק לחדד ולהבהיר דבר אחד, בהיות כל אלו המרחיקים אותנו ומחריבים את היהדות החרדית בכלל ואת צורבי בני התורה בפרט, קוראים בגרון ניחר מעל כל במה ותחת כל עץ לא רענן בשם רבינו הגרא"מ שך זצ"ל ,כמאמרם ז" ל בפסחים הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול , ולדעתי זה  היפך היפך דעת קודשו  של רבינו זצ"ל כמעט בכל דבר וענין שהם עושים , ותמהני איך נהפכנו ל עיוורים ולחרשים לחסרי דעת ושכל , וכל תעמולה והמולה 

 הנעשית על ידי איסטרא בלגינא נהפכת אצלינו לדעת תורה מוצקת, עד כי אנחנו מאמינים בני מאמינים בלי לבדוק ובלי להבחין ולהתבונן מעט ולראות התכלת היא או קלא אילן. 

בא וראה הנה רבינו הגדול זצ"ל היו לו הרבה מקורבים חלקם היו תלמידים קרובים להם היה קורא מפעם לפעם לפניהם היה מרצה מחידושיו ומלבן עמם, והם היו תדיר קרובים אליו ומלבנים עמו את הערותיהם וספיקותיהם, והיו גם מקורבים שהיו לו בעניני עסקנות ופעלתנו ושתדלנות וכיו"ב, הבט וראה כי רובא דרובא מתלמידיו האמיתיים בתורה אינם צועדים בצל העץ המדומה, ורוב אלו החונים בצל העץ הם מאלו שהיו קשורים לרבינו בעניני עסקונה, ]ומזה תבין גם על אלו האחדים מתלמידיו, שרמת קירבתם היה בשל מפלגתיות ולא בשל האמת הכרוכה ברבינו, וד"ל[. ונראה לבדוק את הדברים אחד לאחד, כמה שיספיק הדף לעת עתה, בלא סדר מיוחד ובקצרה כעת. 

הפגנות: 

הנה ראה איך שבחצי השנה האחרונה, יצאו ילדינו בחורינו להפגנות בצמתות הרחובות בקלות בלתי נסבלת, אינני מדבר על התועלת או חוסר התועלת שבהפגנות אלו, אני מתייחס רק לדעתו של רבינו הגדול ביחס להפגנות בכלל וביחס להשתתפות בחורי הישיבות בהפגנות בפרט, האם שכחנו את כל אותם עשרות הפעמים שרבינו הגדול מחה ושלח את המשגיחים למחות באופן אישי בבחורים שהשתתפו בהפגנות שונות למרות שהיו באישור המשטרה ולמרות שהיתה כלפיהם קריאה מגדולי תורה, רבינו הגדול אמר והורה לומר שבחורי ישיבות אינם משתתפים בהפגנות, והדבר הזה מפורסם מאד בין כל תלמידיו, ומה היה לנו עכשיו, היכן זנחנו את המסורת הזאת. 

 זכורני לפני שנים רבות ארגן מאן דהוא הפגנה בירושלים של חרדים יוצאי צבא כדי להוכיח שגם אצלינו שירתו אלפים רבים בצבא, ארגון הדבר היה שלא לנחת לפני רבינו הגדול, ומכל מקום בדיעבד לאחר שכבר התארגן הורה לבעלי תשובה לילך להפגנה. זכורני שבעצרת הגדולה בשערי ירושלים כנגד הבג"ץ שפגע אז כמה פגיעות ביהדות ובעולם התורה, עד הרגע האחרון לא ידענו הבחורים והאברכים בישיבה, אם מוטל גם עלינו להשתתף בהפגנה זו, ורק ביום ההפגנה לקראת הצהרים קיבלנו את ההוראה להשתתף במפגן זה. 

 והנה פתאום בשם רבינו הגדול רצים בחורינו לצמתים להתעמת עם הנוסעים ועם המשטרה, בשם המסירות נפש של רבינו הגדול, היכן הבושה לייחס דבר זה שהיה תמיד למורת רוחו של רבינו הגדול, האם יש לך עזות מצח גדולה מזו. איני מדבר על ההשחתה במידות בדרך ארץ ובשמירת העינים הנגרמת מסוג הפגנות אלו, ואיני רוצה להזכיר דברים נוראים שאירעו בהפגנות אלו, שחלק מהם חזו עיני וחלק מפי עדים נאמנים, וד"ל. 

דרכי פעולה והשתדלות: 

 הנה רבינו הגדול כל ימיו הנהיג דרך ושיטה איך לפעול מול השלטונות, והדבר מפורסם היטב ובא לידי ביטוי במכתבים רבים שנדפסו באגרותיו, וכעת אנחנו חוזים התהפכות שינוי מדיניות מן גדולהקצה אל הקצה בשם רבינו ה , כשכמעט הכל מבוסס על דברים המיוחסים לרבינו באמירתם על מיטת חוליו שלא בפני רבים, תמהני למה לא נדרוש כעת למחוק רבים מאגרותיו או לציין עליהם לפחות שזה משנה ראשונה בדעת רבינו, ובסוף ימיו חזר בו מהם והורה לדורות לנהוג את ההיפך, ולאחוז במידת סאטמאר ונטורי קרתא ודומיהם. 

הלא כל שיטה זו שגם אחרי הסתלקותו של רבינו הגדול, אנו ממשיכים לנפוח בשופרו בלי שבעל התוקע חי עמנו, זה היפך דעת התורה זה מייתר לגמרי את גדולי ישראל וחכמיה, מה לנו בפסקיהם ומה לנו בתלמודם יש לנו כבר מסורת ברורה מרבינו הגדול בהנהגת היחיד והציבור בלימוד ובכל מידה נכונה. האם שיטה זו טובה יותר או פחות משיטת התשאול באגרות קודש המיוחס לכת המשיכית. 

למה הגאון מוילנא לא השאיר לנו דרך והנהגה בכל דבר, למה הוצרכנו לגדולי הדור שאחריו ושאחרי אחריו. הלא זו שטות והבל שלא היה עולה על דעת כל בר דעת לפני שנים מספר, והנה קמה וגם ניצבה שטות זו לדגל השיטה בה אנו דוחים כל הוראה שלפי ראות עיננו אינה עולה בקנה אחד עם דעת רבינו הגדול, שזו הרי דעת עצמינו ואנו תולים אותה ברבינו הגדול, כאילו שמו משמש ככסות ומגן לכל שגיונותינו וטעויותינו. זאת אומרת אנו תלמידיו ומוקיריו משתמשים עם שמו כמגן אנושי למילוי תאוותינו ותו לא. האם זה לא מזכיר את דברי הגמ' בחולין שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, והבושה הגדולה ביותר בכך שלא בושנו ולא נכלמנו. 

יחיד ורבים: 

 הנה כל המתבונן בדברי רבינו הגדול שנאמרו בזמני הבחירות, יבחין היטב שרבינו מדגיש שהדבר נעשה ע"פ גדולי התורה והוא נטפל עליהם. ורבנו הדגיש בכמה מדבריו באותו הזמן, שההסכמה להיפרד ולהקים את תנועת דגל התורה היתה על פי כל גדולי התורה, אחרי נסיונות רבים וממושכים להגיע להסכמים והדברות. 

והנה בכח תעמולתם המציאו לנו כאילו הקפה ב' של הקמת דגל התורה, בו בזמן שרובא דרובא של חכמי ישראל שהיו בזמן ההוא אינם מצדדים כלל וכלל בשיטתם, ומה שיש בהם כמה מגדולי ישראל הלא הם יחידים ממש, ובכח תעמולתם הפיצו שרוב רבנן מנין ובנין אוחזים כדבריהם, ואין צורך להאריך בגיחוך שבדבריהם, ובכל זאת הכניסו לנו לראש את הדברים האלו בכח. 

זכור אני שהראו לרבינו הגדול כתב שנכתב על ידי אחד מתלמידי חכמים דברי ביקורת על מעשיו, ונענה בכאב ואמר מימי לא דיברתי כנגד מי שגדול ממני בשנים, ועכשיו הדבר נפרץ ונפתח לכל אחד ואחד, לדבר ולגלות דעתו דעת תורה כנגד מי שיחפוץ, אין גדולי ישראל אין חכמי ישראל אין עמליה בטהרה ובקדושה, הכל עורבא פרח וכל אחד שימלא כריסו בדברי ביקורת הרי זה משובח, וקדוש וצדיק יאמר לו. והכל בשם רבינו הגדול, מי יגלה עפר מעיניך רבינו הגדול וראה מה מעוללים לך המתחזים לילך בדרכיך. וכבר אמר ינאי המלך לאשתו אל תתיראי מן הפרושים התייראי מן הצבועים שעושים מעשה זימרי ומבקשים שכר כפינחס. 

 בן קם באביו: 

הלא היה הדבר ידוע בישיבה הק' שרבינו הגדול הורה לכמה תלמידים ששאלו ממנו איך להצביע, מאחר שבאו מבית חסידי שמצביעים לאגודה, ואמר להם רבינו הגדול שינהגו כמנהג אביהם ולא ישנו, למרות שהיה הדבר תלוי ועומד בכל קול וקול שלא ירד לטמיון חלילה כל העבודה הגדולה שנעשתה בהקמת תנועת דגל התורה, אבל רבינו הגדול ברוב צדקותו ונקיות מידותיו הנעלות, פסק פסוקו שלא לגרום פירוד וכדומה בין בנים לאביהם, וראה זה עתה מה שנעשה איך שמפרידים בנים מאבות תלמידים מרבותיהם, בשם רבינו הגדול, אללי לי איך נעשה כדבר הזה, והבנים נאנקים והאבות נאנקים מה זה ועל מה זה, חדש נעשה בישראל לעקור כל זרע ממקורו, ומה יעשה הבן ולא יחטא אחר כל זאת, כשהבן נעשה המבין והיודע כנגד דעתו של אביו ואמו, הוא המוסר נפש באמת והם הפשרנים הקטנים והמזויפים. 

וכי התלמידים נקנים לרבותיהם בישיבה בקנין משיכה לבטל דעת התלמידים ודעת אבותיהם ודעת רבותיהם שמלפנים, איך אפשר להכריח את התלמידים לשמוע דברי ניאוץ וחירוף על רבותיהם, וכשבורחים מפני אלו לאחר הפצרות וטענות ונסיונות רבים, יקרא לזה מחלוקת וחורבן וכו', בודאי זכות כל אחד ואחד לברוח ממקום שמחרפים את מוריו ורבותיו, וכי דבר כזה היה עליו סרך טענה בזמן רבינו הגדול, והלא רבינו הגדול היה מורה לתלמידיו שלא לילך לכמה וכמה ישיבות כל אחד מפני טעמו, ולא אמר אדם דבר מעולם, כי הדבר היה מובן כביעתא בכותחא שיכול הרב לומר לתלמידיו אל תלך בדרך זו או זו שהיא אינה טובה לך, ועכשיו פתאום נעשה הדבר לאיסור ומחלוקת, ונעשה בפשיטות לעון חמור מאד והכנסת פוליטיק ומפלגה ואביזרייהו, וכאן הבן שואל? האם כבוד רבותיו מורי דרכו זה ענין של פוליטיק, איפכא מסתברא! 

וראה זה פלא, בכל מה שאנחנו יכולים להיפרד מהם אנו נפרדים, ובמה שאיננו יכולים ליפרד כי אנו רוצים למשל את הכסף שלהם או את המוסדות שלהם כי עדיין לא התארגנו, בזה נכריחם לישב עמנו ואם לא אזי זו מחלוקת, הרי אנחנו הם אלו שפרשנו מהם, וגם אם טענותינו צודקות בכל זאת אנו פרשנו, וראוי שנקים לעצמינו כל מה שאנו צריכים, אבל באיזה זכות אנו יכולים לבא ולומר אל תפרישו אותנו, במה שעדיין לא הסתדרנו לפרוש מכם, וכי זכות הפרישה וההבדלות שמורה רק לנו ולא להם, ללבלרים הפתרונים. 

בודאי כל זה הבל ורעות רוח, והכל נעשה ברוח התעמולה השקרית וההרסנית במשך למעלה מעשור שנים, שלב אחרי שלב עד שהגענו בעוונותינו הרבים למצב העכשוי, אשר אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות, וכולנו מייחלים לרחמי שמים. 

בני הנוער: 

ואני אשאל בזאת שאלה נוספת, הלא כל התעמולה הזאת הנועדת להחליף את ההנהגה הנהוגה זה כיובל שנים, מה יהיה בעוד עשרים שנה, הלא כעת מתחנכים בני הנוער שהחלפת הנהגה זה דבר לגיטימי וראוי לשם שמים, ובעוד זמן ירצו המה להחליף את ההנהגה, ומה יעצור בידם הלא כבר יהיה בידם דוגמא מוחצת לאפשרות מוזרה שכזו, מגובה במכתבים במאמרים רבים ובמעשים, ובודאי זה הוא אשר יקרנו בעתיד, ד' ירחם. 

הלא אנו הורסים במו ידינו את חינוך בנינו ובנותינו, וכבר נראים הדוגמאות לכך היטב בבתים, וכל שומר אמת יודה בכך, את אצילות בנינו כבר איבדנו מזמן, והשחתת נפש ילדינו מעמיקה והולכת, בנינו מדברים גבוהה גבוהה על כל אחד ואחד, ואף על הרבנים המצדדים בעמדתינו, )ולדוגמא לא אתאפק לספר לך איך נחרדתי לשמוע שני בחורי ישיבה מישיבותינו משוחחים באוטובוס בקול כשעל ברכם העיתון עם תמונות ממעמד סיום הש"ס, והאחד אומר לחבירו אה, ר' שמואל שיחק אותה טוב, ההצגה שלו היתה מושלמת. לא ידעתי באותה שעה היכן לשים את פני מרוב בושה, וזו דוגמא אחת מיני רבות. 

בנינו הורגלו לדבר ככל העולה על רוחם, לדון כל אחד ואחד לפי המשקפים הקטנטנות שלהם, לבטל ולרמוס כל אחד שאינו לרוחם, יש כאלו המלווים במצלמות והקלטות למיניהם לתפוס איזה סקופ ברחוב ולהפיצו הלאה בקבוצות ובקווי נייעס ואתרי מידע למיניהם, מה שקודם לכן לא היה נושא לדיבורים בביתנו מחלחל כבר הרבה בלא בושה ובלי כלימה, ועוד היד נטויה, רבותי חברי וידידי עד היכן נגיע? למה אנחנו מחכים? האם בשביל הכבוד המדומה נחליף עולם קיים בעולם חולף? האם בשביל זה נוריד את עצמינו לשאול תחתית. 

הלא אנו מקריבים בזה את כל ההמשך שלנו, את כל הנחת של השנים הבאות על משפחתינו אנחנו הורסים בידים. וממש מקיימים בזה "תמות נפשי עם פלישתים" והרי אות הוא שהיהדות אינה בראש מעיננו, כבוד שמים ויראת השמים אינה עומדת לנגדינו, כי אם היינו חסים על כך לפחות כמו על כספינו היינו בורחים כמטחווי קשת מכל הענין הזה, ולא היינו קונים כל שמועה ולוקש באזנים כרויות ועיניים בורקות, הלא כשאנו מטפלים בקניית דירה לילדינו אנחנו מבררים היטב בדיקה אחר בדיקה חקירה אחר חקירה על כל פרט ופרט, ולא סומכים על שמועות רחוב, וכי הקב"ה שוה לנו פחות מקניית דירה. 

הלא זה אשר אמר שלמה במשפטו גזרו את הילד החי לשנים וכו', וכשנכמרו רחמי האחת והסירה ידה מתביעת הילד, אמר תנו לה כי היא אמו, אם אנחנו לא חסים על חורבן וקריעת היהדות אות היא כי אין אנו מתייחסים אליה כבנים שלנו אלא כמקור לכבוד ושלטון, וכשאינם בידינו אנו הורסים ומחריבים הכל. בינו נא זאת. 

חכמת סופרים תסרח: 

 הנה יחסו של רבינו הגדול כלפי רבנו הגראי"ל שטיינמן, הלא רבינו הגדול שיתפו בכל עניני יסוד התנועה הקדושה, ובכנס היסוד הוא בחר להיכנס לאולם בניני האומה יחד עם רבנו הגרי"ש אליישיב ורבנו הגראי"ל שלובי זרוע, ובישיבות מועצת גדוה"ת היה מושיבו רבנו הגדול לידו דווקא, והדברים מתועדים בהסרטות ובתמונות. ומכל חברי מועצת גדולי התורה שנבנתה על ידי רבינו הגדול וכונסה בעיקר בביתו, נותרו רק הגראי"ל שטיינמן הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי שליט"א, ואיך נעיז לבא מבחוץ ולהטיל דופי בדברי קדשם. 

 וכן יחסו המעריך של רבנו הגדול כלפי רבנו הגר"ח קניבסקי ידוע, ועוד הלא רבנו פירסם זאת ברבים בעצרת רבבות בפינת רחוב בן יעקב עזרא, ואלו היו דבריו מילה במילה: יושב כאן אדם גדול, אולי הגדול ביותר שיש בעולם, בהלכה ובכל דבר, כאמרם ז"ל איזהו תלמיד חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, דרך ארץ שיהיה להמון בפניו! עכ"ל, וכאמור הדברים נאמרו ברבים בפני רבבות בני התורה, לא בהצנע ובהסתר שבתוך הסתר כממתיק סוד ומסתיר דבר. 

 והנה עתה באו מנהיגינו ויוצרי דרכנו ושיטתינו בשם המסורת המסורה מרבינו הגדול, משמיצים ומשפילים ומבזים אותם עד עפר, רודפים אותם בכתבי סתר ]מי היה מאמין שיוציאו למעלה מחמישים חוברות וספרים המלאים מזן אל זן בהשמצות כנגד איש אחד ואין ממחננו שום פוצה פה ומצפף?!!, האם אנחנו עד כדי כך מזוייפים[, ומכנים אותם בכינויי גנאי אשר אין הנייר יכול לסובלם, ומעמיסים עליהם ועל גבם את כל תחלואי הדור, וכל דבר טוב ומידה נכונה מנכסים לעצמנו, לא יאומן עד לאיזה רמה יכולים להובילנו אלו בסערת התעמולה והכזב. 

 והנה כיום הגענו למצב שהמון של תלמידים שלמדו תורה מפיו בישיבת פוניבז' לצעירים, והיה אצלם לשם ולתפארת, מחרפים ומגדפים אותו כיום הזה עד שאינם מזכירים את שמו, אלא אומרים ההוא מחזון איש 5 ועוד כהנה וכהנה, ואני זועק מנהמת ליבי רחמנא ליצלן הביטו וראו להיכן הגענו, עד היכן הדרדרנו, עד להיכן שטפו לנו את כל מעיינות השכל והבינה, ולניקוי המצפון אנו מכנים זאת "לשם שמים" לשם הצלת הדור העולם והיהדות, בו בזמן שהכל הכל הכל נעשה להצלת הכבוד המדומה של מספר לבלרים שלצורך מעמדם וכבודם והמשך שליטתם דימו בנפשם שנפשו ורוחו של רבינו הגדול נתדבקה בנפשם ודברי רבינו הגדול יוצאים מפי גרונם וקולמוסיהם ככל אשר יאמרו ויכתבו, ועל זה נידונה כל היהדות החרדית לבלבול ועירבוב ענק שכזה, ונסחפנו בסערת ענני הערפל והטשטוש,  ובקיצור ה-ש-ת-ב-ש-נ-ו.  

ראה עד היכן מגיע כח התעמולה, שטיפת המוח ההרסנית מסוגלת להכניס כל דבר לראש האדם, אף שיהיה אדם משכיל למדן מחודד ובעל בינה, חוששני מאד שנתקיימו בנו דברי רבינו בעל הקהילת יעקב בספרו חיי עולם פרק כה, וזה לשונו: ואם ישאל השואל איך אפשר שדברים בטלים ומבוטלים בדותות ושטותות יתקבלו אצל רבבות ומליונים, ומהם בעלי כשרון ומלומדים כדברים ישרים ונכונים?. דע, כי כח החינוך והתעמולה עצום מאד, לא בפתע פתאום מתקבלים בדותות ודעות כוזבות כי אם בהדרגה וכו'. ודע שבכל התעמולות של שקרים מוחלטים משתמשים ביסודות אמיתיים שמערבין בו, ומתחילין לדבר בשם הצדק והיושר ובשם אהבת האמת וכיו"ב, ובוחשין בזה ומבלבלין ומטפטים עד שמסיקין מסקנות היפוכיות ממש, להצדיק את הרשע והרע שברע , ובעלי כשרונות ממציאים כבר הרבה הרבה ראיות וטענות הוכחות  וסיפורים וכו' עכ"ל .וראה שם עוד הרבה הנוגע לעניננו ממש. 

 ראה מה שכתב רבנו האור שמח בספרו משך חכמה )דברים כב, כב( בזה"ל, הא דבזקן ממרה כתיב ובערת הרע מישראל, בא לרמז שלא נאמר שזו רעה והעדר כבוד השופטים ואם רצו בי"ד למחול יןמוחל , קמ"ל שזו רעה חולי מתפשטת בכלל האומה הישראלית, שאם לא יבטל היחיד דעתו לרוב הגדולים באומה, תרבה הרעה ויעשו אגודות אגודות ויתפרד הקשר האמיץ, אשר בו יתוארו גוי אחד בארץ, וזה חלק גדול מכוחות התאוה להיות מצוין וממציא דרך חדש ולהבדל מן הכלל, השם ישמרנו. 

נוגעים בדבר: 

 הנה רבינו הגדול נתייחד מאד במידת הנקיות, ומעשים רבים יש בזה והדברים מבהילים כל לב מתבונן ואכמ"ל, ורבינו הגרי"ש אליישיב ציין כן כמה וכמה פעמים. ונשאל נא שאלה קטנה, הלא הדבר ידוע שעורכי העיתון רודפים את רבנו הגראי"ל כבר שנים רבות ואכ"מ לבאר טעם הדבר, ועוד זאת מאחר שנפגעו עד מאד מסילוקם מיתד נאמן, איך ניתן להאמין וללמוד ממאמריהם וכתביהם בנושא זה, הלא הם נוגעים ממש בדבר, וזה תנאי ראשון לכל דבר שא"א לסמוך על נוגע בדבר, ואילו אנו קונים כל דבריהם בעינים עצומות ולב בוטח כאילו נאמרו בסיני, אתמהה, היכן נסתלקה בינתנו. 

עוד זאת, הלא נמצאים תחת מטריית החרדיות החדשה כחמש קבוצות, שלכל קבוצה יש טענה משלה למה נתפרדה מהכלל, אלו לא קיבלו נציג ואלו לא קיבלו בנין ואלו נתחלקה ישיבתם בעבר ואלו בהווה ואלו קרובי משפחת פלוני וכו', ואילו לא היתה להם טענה לא היו נפרדים, האם גזירת הגיוס קשורה לטענתם, האם הפשרנות או הקנאות קשורה לטענתם, הלא דבר זה זועק לשמים, האם בגלל שלא קיבלתם בנין וייצוג בעיריה, גזירת הגיוס מוגדרת כשמד, ואילו הייתם מקבלים מה שרציתם לא היתה זו מוגדרת שמד, איפה הנקודה כאן, איפה הלומדס' בזה, במה אני טועה. 

ידידי היקר רבי משה, יש עוד הרבה דיו בקולמוסי לברר ולחדד בירור אחר בירור בכל נקודה ונקודה המועלית בטענות ראשי מפלגתינו, אבל הנני חושב שהאריכות כעת ללא צורך, די בדוגמאות הפשוטות שערכתי בפניך, בכדי ללמוד ממנו על שאר הדברים, ותוכל בעצמך לבדוק את הדברים כשתניח את כל מעקשי הלב העקוב מכל, ותרצה באמת לדעת מה הקב"ה רוצה מאיתך, אני חרד עד מאד לגורל משפחתי ולגורל כל חברי, אמרתי בליבי מי יתן לי אבר כיונה ואעופה ואשכון מעבר להרי החושך להנקות ממי המבול השותף וגועש עלינו, אבל מה אעשה ובתוך עמי אנכי יושב ואני ובני ביתי קבועים כל אחד במקומותיהם. 

אמרתי זאת אעשה אקיז מתמצית דמי ואערוך לך את הדברים, אשמח לשמוע את תגובתך לאחר שתעיין היטב בדברים מתוך ישוב הדעת, ואם טעיתי אשמח לתקן, כי בושתי ונכלמתי בכל מה שכתבתי, איך נסחפתי והטבעתי ביון מצולה כזאת, איך לא התבוננתי ולא שמתי אל ליבי את השקר הגלוי והגס המרחף על כל המהלך. זאת נחמתי בראותי עוד כאלו ואפילו גדולים ממני שנסחפו גם הם בזרם העכור הזה, אבל יודעני בתוך ליבי שזו נחמת שוטים, ואקוה מאד להקב"ה שאזכה לחזור בתשובה שלימה ולתקן בדרך תשובת המשקל את אשר עיותתי, וכל מי שיתחזק בזכותי ויציל את נפשו ונפשות בני ביתו יועיל גם לתיקון נשמתי. 

 החותם מתוך שברון וכאב לב עמוק