דרכים בחברה החרדית להורדה
להורדה

נאמנו מאוד מספר 8

קישור להורדה
https://drive.google.com/file/d/0B5TUfE6ZVRqqVi1ITFBoa29nNHBVUkx6elgwQmg3YVA1WnRv/view?usp=sharing

מכתב מיהודי שנתפקח

בס"ד חודש אדר התשע"ה 

 לכבוד ידידי היקר רבי משה ............ שליט"א 

 האמת לא אכחד מכבודו שמכתב זה שהנני מתחיל לכותבו עומד בראשי זה כבר קרוב לחודשיים ימים, כשאני דוחה אותו בתת מודע לזמן רחוק יותר באשר לפי מחשבתי נדמיתי אולי נתעורר ונקיץ מחלום הביעותים בו אנחנו נתונים, ובתקוה שלא אצטרך לכותבו ולא אצטרך להקיז את דם הנפש שבקרבי בחיבוטי הנפש בין אוי לי אם אומר לאוי ואבוי לי אם לא אומר, ועתה אחר שכבר עבר זמן זמנים טובא אני מתחיל לכתוב לך ידידי את רחשי לבי הגואים וסוערים עד כדי להתפקע. 

 הנה זה כבר שנים רבות שאנו נתונים במערבולת של תעמולה בלתי פוסקת, המחוללת בקרבינו רגשות תהייה עד כדי דחיה מרבותינו לשמכבר הימים, האמת אגיד ולא אכחד למרות שהנני אוחז את עצמי לאדם משכיל שרחוק עד מאד מתופעת העדריות הנלוזה, והנני חושב עצמי כבודק כל דבר במאזני השכל וההגיון הצרוף בצורה למדנית ועמוקה כפי שחונכנו הורגלנו והושרש בנו בישיבה הק' פוניבז' על ידי רבותינו הגרא"מ והגר"ד זצוק"ל ויבדלח"ט ראשי הישיבה שליט"א. 

מכל מקום איני יודע אם ידוע לך, את שעבר עלי לפני זמן עת שחשתי מיחושים שונים שעוררו חשד ונאלצתי לעבור בדיקות שונות תוך כדי התאשפזות בביה"ח לכמה ימים, ואנסה לתאר לך את מחשבותי והלך רוחי בעת שחשתי בהתקפת הכאבים, כל מעייני היו בתפילה לבורא עולם שיצילני מן השעות הקשות והמאיימות הללו, כשבני ובנותי בביתי ועדיין צריכים לי ואני רוצה לחתנם ולא לעוזבם כעת, ותוך כדי כך הנני חושב באפסיות המלחמות בין בני האדם המתרחשים במחננו, אני חושב לעצמי למה לריב הרי העולם בחוץ כל כך יפה ונחמד, העולם ממנו אני חושש כעת שאולי ח"ו ח"ו לא אוכל ליהנות ממנו, ואני אומר בליבי רבונו של עולם עד מתי יריבו בני האדם זה עם זה וירדפו זה את זה, עד מתי? 

 הזעקה הדוממת הזאת ממלאת את כל ליבי, עד שאני מרגיש תמה על עצמי תמיהה עצומה מה היה לי, אני המדבר גבוהה גבוהה על ההשקפה הטהורה פך השמן הזך והמזוכך, אני המתוה את מסלול העלייה בפני כל מאן דבעי, אני המייבין בכל ענין, מרגיש עתה בוש ונכלם עד כי נוראות נפלאתי וחשתי עלוב וחדל אונים ממש. ניסיתי לתאר לך את ההרגשה שהיתה לי, וכשאני עובר על השורות שוב הנני רואה שלא הצלחתי להעביר היטב את התחושה הנוראית הזאת, וחוששני שלא תוכל להרגיש אותי עד שחס וחלילה תחוש זאת בעצמך, אולי אשאל אנשים שהיו במצב דומה לתחושתם, אולי זה רק הרגשה שלי. 

אבל אקצר בזאת, ואומר לך ברוך השם לאחר כשבוע רוב החששות הוסרו, וימי מנוחת הגוף שעברו עלי הקלו מעלי את הכאבים וחזרתי לשיגרת חיי, אבל מנוחת הנפש היתה מאז ממני והלאה, אני מהרהר וחושב מהרהר וחושב על התחושות שהיו לי, ואני לאט לאט מבין כי פשוט עבדו עלינו, פשוט השתמשו בנו כמגינים אנושיים על מספר אנשים רודפי כבוד תאבי בצע ובעיקר שררה וןושלט , איני רוצה להדגיש את רוע מעשיהם כי לא בכך חפצתי, אבל אני רוצה ומרגיש מחוייב להעביר את הדברים וללבנם על הכתב, כדי לבדוק היכן אנו נמצאים, לאן הרחקנו נדוד, או יותר נכון עד היכן הורחקנו לנדוד, אולי כשנסתכל לאחור ונראה את גודל המרחק שהתרחקנו נוכל להשכיל ולידע גם את הדרך איך לחזור. 

ידיד היקר, הרי גדלנו וחונכנו יחד רבות בשנים בישיבה הק' תחת השפעתם הישירה והברוכה של שני רבותינו מרן הגרא"מ שך זצוק"ל ומרן הגר"ד פוברסקי זצוק"ל, שמענו את השיעורים היומיים ואת השיעורים כלליים ואת השיחות שנאמרו מידי חודש בחודשו, חיינו ליד שני המלאכים הקדושים הללו ורוינו מלא החופניים מהנהגתם בקודש בסדרי הלימוד בשקיעות בלימוד שלהם ובזהירות שבבין האדם לחבירו. 

מרבינו מרן הגרא"מ שך זכינו ג"כ לינוק הרבה משימושה של תורה אם בהסדרת דרך הלימוד שהיה מעורר אותנו פעמים רבות בשיחותיו, ואם בתביעותיו הרוחניות השונות כגון ההספק בלימוד, השקיעה בלימוד, מיעוט השינה בצהריים, והימנעות מהליכה המונית לחתונות ועוד כהנה וכהנה, ודאי הדברים זכורים לך עד היום. בזמני בחירות המתרחשות במקומינו אחת למספר שנים היה הוא הדוחף והמדבר והתובע, גם דרשות הירחי כלה היו לשם דבר בו היה מביע דעתו דעת תורה בדברים רבים העומדים על הפרק. אשרינו מה טוב חלקינו, היו אלה ימי הנועם ימי השלוה ימים אשר יש בהם חפץ, ואינם. 

אולם זה כבר למעלה מעשור שנים, אשר מספר אנשים שהורגלו למשוך בשבט סופר להדריך העם לאור מנהיגם של בני תורה רבינו הגרא"מ שך זצוק"ל, כנראה מאחר שהורגלו בכך החלו להאמין שגם כשנסתלק מעימנו רב החובל, עדיין הם על עומדם יעמודו וימשיכו בהתויית דרכו של עולם התורה, כביכול השאיר ידא אריכתא בעולם הזה, שרק הם ורק להם החכמה הבינה והדעת מה לקרב ומה לרחק, וכל גדולי ישראל אינם משמשים אלא למילוי מקום החותם, ובשרירות ליבם רדפו והרחיקו כל מי שלא היה שלם איתם בדעתם, ובפרט אלו שהיה להם כלפיהם חשבון רחוק ועד עתה לא מצאו את האפשרות לסגור את החשבון, וכשנסתלק רבינו מרן הגרא"מ זצ"ל מצאו הם מקום לעשות ככל העולה על רוחם. ולא אכנס כעת לענין המחלוקת בישיבה שהוא דבר נורא ואיום אשר אין לתאר ואין לשער, חורבן הנפש והשחתת המידות, ואולי עוד אכתוב לך בזה מאוחר יותר. 

ברצוני כעת רק לחדד ולהבהיר דבר אחד, בהיות כל אלו המרחיקים אותנו ומחריבים את היהדות החרדית בכלל ואת צורבי בני התורה בפרט, קוראים בגרון ניחר מעל כל במה ותחת כל עץ לא רענן בשם רבינו הגרא"מ שך זצ"ל ,כמאמרם ז" ל בפסחים הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול , ולדעתי זה  היפך היפך דעת קודשו  של רבינו זצ"ל כמעט בכל דבר וענין שהם עושים , ותמהני איך נהפכנו ל עיוורים ולחרשים לחסרי דעת ושכל , וכל תעמולה והמולה 

 הנעשית על ידי איסטרא בלגינא נהפכת אצלינו לדעת תורה מוצקת, עד כי אנחנו מאמינים בני מאמינים בלי לבדוק ובלי להבחין ולהתבונן מעט ולראות התכלת היא או קלא אילן. 

בא וראה הנה רבינו הגדול זצ"ל היו לו הרבה מקורבים חלקם היו תלמידים קרובים להם היה קורא מפעם לפעם לפניהם היה מרצה מחידושיו ומלבן עמם, והם היו תדיר קרובים אליו ומלבנים עמו את הערותיהם וספיקותיהם, והיו גם מקורבים שהיו לו בעניני עסקנות ופעלתנו ושתדלנות וכיו"ב, הבט וראה כי רובא דרובא מתלמידיו האמיתיים בתורה אינם צועדים בצל העץ המדומה, ורוב אלו החונים בצל העץ הם מאלו שהיו קשורים לרבינו בעניני עסקונה, ]ומזה תבין גם על אלו האחדים מתלמידיו, שרמת קירבתם היה בשל מפלגתיות ולא בשל האמת הכרוכה ברבינו, וד"ל[. ונראה לבדוק את הדברים אחד לאחד, כמה שיספיק הדף לעת עתה, בלא סדר מיוחד ובקצרה כעת. 

הפגנות: 

הנה ראה איך שבחצי השנה האחרונה, יצאו ילדינו בחורינו להפגנות בצמתות הרחובות בקלות בלתי נסבלת, אינני מדבר על התועלת או חוסר התועלת שבהפגנות אלו, אני מתייחס רק לדעתו של רבינו הגדול ביחס להפגנות בכלל וביחס להשתתפות בחורי הישיבות בהפגנות בפרט, האם שכחנו את כל אותם עשרות הפעמים שרבינו הגדול מחה ושלח את המשגיחים למחות באופן אישי בבחורים שהשתתפו בהפגנות שונות למרות שהיו באישור המשטרה ולמרות שהיתה כלפיהם קריאה מגדולי תורה, רבינו הגדול אמר והורה לומר שבחורי ישיבות אינם משתתפים בהפגנות, והדבר הזה מפורסם מאד בין כל תלמידיו, ומה היה לנו עכשיו, היכן זנחנו את המסורת הזאת. 

 זכורני לפני שנים רבות ארגן מאן דהוא הפגנה בירושלים של חרדים יוצאי צבא כדי להוכיח שגם אצלינו שירתו אלפים רבים בצבא, ארגון הדבר היה שלא לנחת לפני רבינו הגדול, ומכל מקום בדיעבד לאחר שכבר התארגן הורה לבעלי תשובה לילך להפגנה. זכורני שבעצרת הגדולה בשערי ירושלים כנגד הבג"ץ שפגע אז כמה פגיעות ביהדות ובעולם התורה, עד הרגע האחרון לא ידענו הבחורים והאברכים בישיבה, אם מוטל גם עלינו להשתתף בהפגנה זו, ורק ביום ההפגנה לקראת הצהרים קיבלנו את ההוראה להשתתף במפגן זה. 

 והנה פתאום בשם רבינו הגדול רצים בחורינו לצמתים להתעמת עם הנוסעים ועם המשטרה, בשם המסירות נפש של רבינו הגדול, היכן הבושה לייחס דבר זה שהיה תמיד למורת רוחו של רבינו הגדול, האם יש לך עזות מצח גדולה מזו. איני מדבר על ההשחתה במידות בדרך ארץ ובשמירת העינים הנגרמת מסוג הפגנות אלו, ואיני רוצה להזכיר דברים נוראים שאירעו בהפגנות אלו, שחלק מהם חזו עיני וחלק מפי עדים נאמנים, וד"ל. 

דרכי פעולה והשתדלות: 

 הנה רבינו הגדול כל ימיו הנהיג דרך ושיטה איך לפעול מול השלטונות, והדבר מפורסם היטב ובא לידי ביטוי במכתבים רבים שנדפסו באגרותיו, וכעת אנחנו חוזים התהפכות שינוי מדיניות מן גדולהקצה אל הקצה בשם רבינו ה , כשכמעט הכל מבוסס על דברים המיוחסים לרבינו באמירתם על מיטת חוליו שלא בפני רבים, תמהני למה לא נדרוש כעת למחוק רבים מאגרותיו או לציין עליהם לפחות שזה משנה ראשונה בדעת רבינו, ובסוף ימיו חזר בו מהם והורה לדורות לנהוג את ההיפך, ולאחוז במידת סאטמאר ונטורי קרתא ודומיהם. 

הלא כל שיטה זו שגם אחרי הסתלקותו של רבינו הגדול, אנו ממשיכים לנפוח בשופרו בלי שבעל התוקע חי עמנו, זה היפך דעת התורה זה מייתר לגמרי את גדולי ישראל וחכמיה, מה לנו בפסקיהם ומה לנו בתלמודם יש לנו כבר מסורת ברורה מרבינו הגדול בהנהגת היחיד והציבור בלימוד ובכל מידה נכונה. האם שיטה זו טובה יותר או פחות משיטת התשאול באגרות קודש המיוחס לכת המשיכית. 

למה הגאון מוילנא לא השאיר לנו דרך והנהגה בכל דבר, למה הוצרכנו לגדולי הדור שאחריו ושאחרי אחריו. הלא זו שטות והבל שלא היה עולה על דעת כל בר דעת לפני שנים מספר, והנה קמה וגם ניצבה שטות זו לדגל השיטה בה אנו דוחים כל הוראה שלפי ראות עיננו אינה עולה בקנה אחד עם דעת רבינו הגדול, שזו הרי דעת עצמינו ואנו תולים אותה ברבינו הגדול, כאילו שמו משמש ככסות ומגן לכל שגיונותינו וטעויותינו. זאת אומרת אנו תלמידיו ומוקיריו משתמשים עם שמו כמגן אנושי למילוי תאוותינו ותו לא. האם זה לא מזכיר את דברי הגמ' בחולין שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, והבושה הגדולה ביותר בכך שלא בושנו ולא נכלמנו. 

יחיד ורבים: 

 הנה כל המתבונן בדברי רבינו הגדול שנאמרו בזמני הבחירות, יבחין היטב שרבינו מדגיש שהדבר נעשה ע"פ גדולי התורה והוא נטפל עליהם. ורבנו הדגיש בכמה מדבריו באותו הזמן, שההסכמה להיפרד ולהקים את תנועת דגל התורה היתה על פי כל גדולי התורה, אחרי נסיונות רבים וממושכים להגיע להסכמים והדברות. 

והנה בכח תעמולתם המציאו לנו כאילו הקפה ב' של הקמת דגל התורה, בו בזמן שרובא דרובא של חכמי ישראל שהיו בזמן ההוא אינם מצדדים כלל וכלל בשיטתם, ומה שיש בהם כמה מגדולי ישראל הלא הם יחידים ממש, ובכח תעמולתם הפיצו שרוב רבנן מנין ובנין אוחזים כדבריהם, ואין צורך להאריך בגיחוך שבדבריהם, ובכל זאת הכניסו לנו לראש את הדברים האלו בכח. 

זכור אני שהראו לרבינו הגדול כתב שנכתב על ידי אחד מתלמידי חכמים דברי ביקורת על מעשיו, ונענה בכאב ואמר מימי לא דיברתי כנגד מי שגדול ממני בשנים, ועכשיו הדבר נפרץ ונפתח לכל אחד ואחד, לדבר ולגלות דעתו דעת תורה כנגד מי שיחפוץ, אין גדולי ישראל אין חכמי ישראל אין עמליה בטהרה ובקדושה, הכל עורבא פרח וכל אחד שימלא כריסו בדברי ביקורת הרי זה משובח, וקדוש וצדיק יאמר לו. והכל בשם רבינו הגדול, מי יגלה עפר מעיניך רבינו הגדול וראה מה מעוללים לך המתחזים לילך בדרכיך. וכבר אמר ינאי המלך לאשתו אל תתיראי מן הפרושים התייראי מן הצבועים שעושים מעשה זימרי ומבקשים שכר כפינחס. 

 בן קם באביו: 

הלא היה הדבר ידוע בישיבה הק' שרבינו הגדול הורה לכמה תלמידים ששאלו ממנו איך להצביע, מאחר שבאו מבית חסידי שמצביעים לאגודה, ואמר להם רבינו הגדול שינהגו כמנהג אביהם ולא ישנו, למרות שהיה הדבר תלוי ועומד בכל קול וקול שלא ירד לטמיון חלילה כל העבודה הגדולה שנעשתה בהקמת תנועת דגל התורה, אבל רבינו הגדול ברוב צדקותו ונקיות מידותיו הנעלות, פסק פסוקו שלא לגרום פירוד וכדומה בין בנים לאביהם, וראה זה עתה מה שנעשה איך שמפרידים בנים מאבות תלמידים מרבותיהם, בשם רבינו הגדול, אללי לי איך נעשה כדבר הזה, והבנים נאנקים והאבות נאנקים מה זה ועל מה זה, חדש נעשה בישראל לעקור כל זרע ממקורו, ומה יעשה הבן ולא יחטא אחר כל זאת, כשהבן נעשה המבין והיודע כנגד דעתו של אביו ואמו, הוא המוסר נפש באמת והם הפשרנים הקטנים והמזויפים. 

וכי התלמידים נקנים לרבותיהם בישיבה בקנין משיכה לבטל דעת התלמידים ודעת אבותיהם ודעת רבותיהם שמלפנים, איך אפשר להכריח את התלמידים לשמוע דברי ניאוץ וחירוף על רבותיהם, וכשבורחים מפני אלו לאחר הפצרות וטענות ונסיונות רבים, יקרא לזה מחלוקת וחורבן וכו', בודאי זכות כל אחד ואחד לברוח ממקום שמחרפים את מוריו ורבותיו, וכי דבר כזה היה עליו סרך טענה בזמן רבינו הגדול, והלא רבינו הגדול היה מורה לתלמידיו שלא לילך לכמה וכמה ישיבות כל אחד מפני טעמו, ולא אמר אדם דבר מעולם, כי הדבר היה מובן כביעתא בכותחא שיכול הרב לומר לתלמידיו אל תלך בדרך זו או זו שהיא אינה טובה לך, ועכשיו פתאום נעשה הדבר לאיסור ומחלוקת, ונעשה בפשיטות לעון חמור מאד והכנסת פוליטיק ומפלגה ואביזרייהו, וכאן הבן שואל? האם כבוד רבותיו מורי דרכו זה ענין של פוליטיק, איפכא מסתברא! 

וראה זה פלא, בכל מה שאנחנו יכולים להיפרד מהם אנו נפרדים, ובמה שאיננו יכולים ליפרד כי אנו רוצים למשל את הכסף שלהם או את המוסדות שלהם כי עדיין לא התארגנו, בזה נכריחם לישב עמנו ואם לא אזי זו מחלוקת, הרי אנחנו הם אלו שפרשנו מהם, וגם אם טענותינו צודקות בכל זאת אנו פרשנו, וראוי שנקים לעצמינו כל מה שאנו צריכים, אבל באיזה זכות אנו יכולים לבא ולומר אל תפרישו אותנו, במה שעדיין לא הסתדרנו לפרוש מכם, וכי זכות הפרישה וההבדלות שמורה רק לנו ולא להם, ללבלרים הפתרונים. 

בודאי כל זה הבל ורעות רוח, והכל נעשה ברוח התעמולה השקרית וההרסנית במשך למעלה מעשור שנים, שלב אחרי שלב עד שהגענו בעוונותינו הרבים למצב העכשוי, אשר אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות, וכולנו מייחלים לרחמי שמים. 

בני הנוער: 

ואני אשאל בזאת שאלה נוספת, הלא כל התעמולה הזאת הנועדת להחליף את ההנהגה הנהוגה זה כיובל שנים, מה יהיה בעוד עשרים שנה, הלא כעת מתחנכים בני הנוער שהחלפת הנהגה זה דבר לגיטימי וראוי לשם שמים, ובעוד זמן ירצו המה להחליף את ההנהגה, ומה יעצור בידם הלא כבר יהיה בידם דוגמא מוחצת לאפשרות מוזרה שכזו, מגובה במכתבים במאמרים רבים ובמעשים, ובודאי זה הוא אשר יקרנו בעתיד, ד' ירחם. 

הלא אנו הורסים במו ידינו את חינוך בנינו ובנותינו, וכבר נראים הדוגמאות לכך היטב בבתים, וכל שומר אמת יודה בכך, את אצילות בנינו כבר איבדנו מזמן, והשחתת נפש ילדינו מעמיקה והולכת, בנינו מדברים גבוהה גבוהה על כל אחד ואחד, ואף על הרבנים המצדדים בעמדתינו, )ולדוגמא לא אתאפק לספר לך איך נחרדתי לשמוע שני בחורי ישיבה מישיבותינו משוחחים באוטובוס בקול כשעל ברכם העיתון עם תמונות ממעמד סיום הש"ס, והאחד אומר לחבירו אה, ר' שמואל שיחק אותה טוב, ההצגה שלו היתה מושלמת. לא ידעתי באותה שעה היכן לשים את פני מרוב בושה, וזו דוגמא אחת מיני רבות. 

בנינו הורגלו לדבר ככל העולה על רוחם, לדון כל אחד ואחד לפי המשקפים הקטנטנות שלהם, לבטל ולרמוס כל אחד שאינו לרוחם, יש כאלו המלווים במצלמות והקלטות למיניהם לתפוס איזה סקופ ברחוב ולהפיצו הלאה בקבוצות ובקווי נייעס ואתרי מידע למיניהם, מה שקודם לכן לא היה נושא לדיבורים בביתנו מחלחל כבר הרבה בלא בושה ובלי כלימה, ועוד היד נטויה, רבותי חברי וידידי עד היכן נגיע? למה אנחנו מחכים? האם בשביל הכבוד המדומה נחליף עולם קיים בעולם חולף? האם בשביל זה נוריד את עצמינו לשאול תחתית. 

הלא אנו מקריבים בזה את כל ההמשך שלנו, את כל הנחת של השנים הבאות על משפחתינו אנחנו הורסים בידים. וממש מקיימים בזה "תמות נפשי עם פלישתים" והרי אות הוא שהיהדות אינה בראש מעיננו, כבוד שמים ויראת השמים אינה עומדת לנגדינו, כי אם היינו חסים על כך לפחות כמו על כספינו היינו בורחים כמטחווי קשת מכל הענין הזה, ולא היינו קונים כל שמועה ולוקש באזנים כרויות ועיניים בורקות, הלא כשאנו מטפלים בקניית דירה לילדינו אנחנו מבררים היטב בדיקה אחר בדיקה חקירה אחר חקירה על כל פרט ופרט, ולא סומכים על שמועות רחוב, וכי הקב"ה שוה לנו פחות מקניית דירה. 

הלא זה אשר אמר שלמה במשפטו גזרו את הילד החי לשנים וכו', וכשנכמרו רחמי האחת והסירה ידה מתביעת הילד, אמר תנו לה כי היא אמו, אם אנחנו לא חסים על חורבן וקריעת היהדות אות היא כי אין אנו מתייחסים אליה כבנים שלנו אלא כמקור לכבוד ושלטון, וכשאינם בידינו אנו הורסים ומחריבים הכל. בינו נא זאת. 

חכמת סופרים תסרח: 

 הנה יחסו של רבינו הגדול כלפי רבנו הגראי"ל שטיינמן, הלא רבינו הגדול שיתפו בכל עניני יסוד התנועה הקדושה, ובכנס היסוד הוא בחר להיכנס לאולם בניני האומה יחד עם רבנו הגרי"ש אליישיב ורבנו הגראי"ל שלובי זרוע, ובישיבות מועצת גדוה"ת היה מושיבו רבנו הגדול לידו דווקא, והדברים מתועדים בהסרטות ובתמונות. ומכל חברי מועצת גדולי התורה שנבנתה על ידי רבינו הגדול וכונסה בעיקר בביתו, נותרו רק הגראי"ל שטיינמן הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי שליט"א, ואיך נעיז לבא מבחוץ ולהטיל דופי בדברי קדשם. 

 וכן יחסו המעריך של רבנו הגדול כלפי רבנו הגר"ח קניבסקי ידוע, ועוד הלא רבנו פירסם זאת ברבים בעצרת רבבות בפינת רחוב בן יעקב עזרא, ואלו היו דבריו מילה במילה: יושב כאן אדם גדול, אולי הגדול ביותר שיש בעולם, בהלכה ובכל דבר, כאמרם ז"ל איזהו תלמיד חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, דרך ארץ שיהיה להמון בפניו! עכ"ל, וכאמור הדברים נאמרו ברבים בפני רבבות בני התורה, לא בהצנע ובהסתר שבתוך הסתר כממתיק סוד ומסתיר דבר. 

 והנה עתה באו מנהיגינו ויוצרי דרכנו ושיטתינו בשם המסורת המסורה מרבינו הגדול, משמיצים ומשפילים ומבזים אותם עד עפר, רודפים אותם בכתבי סתר ]מי היה מאמין שיוציאו למעלה מחמישים חוברות וספרים המלאים מזן אל זן בהשמצות כנגד איש אחד ואין ממחננו שום פוצה פה ומצפף?!!, האם אנחנו עד כדי כך מזוייפים[, ומכנים אותם בכינויי גנאי אשר אין הנייר יכול לסובלם, ומעמיסים עליהם ועל גבם את כל תחלואי הדור, וכל דבר טוב ומידה נכונה מנכסים לעצמנו, לא יאומן עד לאיזה רמה יכולים להובילנו אלו בסערת התעמולה והכזב. 

 והנה כיום הגענו למצב שהמון של תלמידים שלמדו תורה מפיו בישיבת פוניבז' לצעירים, והיה אצלם לשם ולתפארת, מחרפים ומגדפים אותו כיום הזה עד שאינם מזכירים את שמו, אלא אומרים ההוא מחזון איש 5 ועוד כהנה וכהנה, ואני זועק מנהמת ליבי רחמנא ליצלן הביטו וראו להיכן הגענו, עד היכן הדרדרנו, עד להיכן שטפו לנו את כל מעיינות השכל והבינה, ולניקוי המצפון אנו מכנים זאת "לשם שמים" לשם הצלת הדור העולם והיהדות, בו בזמן שהכל הכל הכל נעשה להצלת הכבוד המדומה של מספר לבלרים שלצורך מעמדם וכבודם והמשך שליטתם דימו בנפשם שנפשו ורוחו של רבינו הגדול נתדבקה בנפשם ודברי רבינו הגדול יוצאים מפי גרונם וקולמוסיהם ככל אשר יאמרו ויכתבו, ועל זה נידונה כל היהדות החרדית לבלבול ועירבוב ענק שכזה, ונסחפנו בסערת ענני הערפל והטשטוש,  ובקיצור ה-ש-ת-ב-ש-נ-ו.  

ראה עד היכן מגיע כח התעמולה, שטיפת המוח ההרסנית מסוגלת להכניס כל דבר לראש האדם, אף שיהיה אדם משכיל למדן מחודד ובעל בינה, חוששני מאד שנתקיימו בנו דברי רבינו בעל הקהילת יעקב בספרו חיי עולם פרק כה, וזה לשונו: ואם ישאל השואל איך אפשר שדברים בטלים ומבוטלים בדותות ושטותות יתקבלו אצל רבבות ומליונים, ומהם בעלי כשרון ומלומדים כדברים ישרים ונכונים?. דע, כי כח החינוך והתעמולה עצום מאד, לא בפתע פתאום מתקבלים בדותות ודעות כוזבות כי אם בהדרגה וכו'. ודע שבכל התעמולות של שקרים מוחלטים משתמשים ביסודות אמיתיים שמערבין בו, ומתחילין לדבר בשם הצדק והיושר ובשם אהבת האמת וכיו"ב, ובוחשין בזה ומבלבלין ומטפטים עד שמסיקין מסקנות היפוכיות ממש, להצדיק את הרשע והרע שברע , ובעלי כשרונות ממציאים כבר הרבה הרבה ראיות וטענות הוכחות  וסיפורים וכו' עכ"ל .וראה שם עוד הרבה הנוגע לעניננו ממש. 

 ראה מה שכתב רבנו האור שמח בספרו משך חכמה )דברים כב, כב( בזה"ל, הא דבזקן ממרה כתיב ובערת הרע מישראל, בא לרמז שלא נאמר שזו רעה והעדר כבוד השופטים ואם רצו בי"ד למחול יןמוחל , קמ"ל שזו רעה חולי מתפשטת בכלל האומה הישראלית, שאם לא יבטל היחיד דעתו לרוב הגדולים באומה, תרבה הרעה ויעשו אגודות אגודות ויתפרד הקשר האמיץ, אשר בו יתוארו גוי אחד בארץ, וזה חלק גדול מכוחות התאוה להיות מצוין וממציא דרך חדש ולהבדל מן הכלל, השם ישמרנו. 

נוגעים בדבר: 

 הנה רבינו הגדול נתייחד מאד במידת הנקיות, ומעשים רבים יש בזה והדברים מבהילים כל לב מתבונן ואכמ"ל, ורבינו הגרי"ש אליישיב ציין כן כמה וכמה פעמים. ונשאל נא שאלה קטנה, הלא הדבר ידוע שעורכי העיתון רודפים את רבנו הגראי"ל כבר שנים רבות ואכ"מ לבאר טעם הדבר, ועוד זאת מאחר שנפגעו עד מאד מסילוקם מיתד נאמן, איך ניתן להאמין וללמוד ממאמריהם וכתביהם בנושא זה, הלא הם נוגעים ממש בדבר, וזה תנאי ראשון לכל דבר שא"א לסמוך על נוגע בדבר, ואילו אנו קונים כל דבריהם בעינים עצומות ולב בוטח כאילו נאמרו בסיני, אתמהה, היכן נסתלקה בינתנו. 

עוד זאת, הלא נמצאים תחת מטריית החרדיות החדשה כחמש קבוצות, שלכל קבוצה יש טענה משלה למה נתפרדה מהכלל, אלו לא קיבלו נציג ואלו לא קיבלו בנין ואלו נתחלקה ישיבתם בעבר ואלו בהווה ואלו קרובי משפחת פלוני וכו', ואילו לא היתה להם טענה לא היו נפרדים, האם גזירת הגיוס קשורה לטענתם, האם הפשרנות או הקנאות קשורה לטענתם, הלא דבר זה זועק לשמים, האם בגלל שלא קיבלתם בנין וייצוג בעיריה, גזירת הגיוס מוגדרת כשמד, ואילו הייתם מקבלים מה שרציתם לא היתה זו מוגדרת שמד, איפה הנקודה כאן, איפה הלומדס' בזה, במה אני טועה. 

ידידי היקר רבי משה, יש עוד הרבה דיו בקולמוסי לברר ולחדד בירור אחר בירור בכל נקודה ונקודה המועלית בטענות ראשי מפלגתינו, אבל הנני חושב שהאריכות כעת ללא צורך, די בדוגמאות הפשוטות שערכתי בפניך, בכדי ללמוד ממנו על שאר הדברים, ותוכל בעצמך לבדוק את הדברים כשתניח את כל מעקשי הלב העקוב מכל, ותרצה באמת לדעת מה הקב"ה רוצה מאיתך, אני חרד עד מאד לגורל משפחתי ולגורל כל חברי, אמרתי בליבי מי יתן לי אבר כיונה ואעופה ואשכון מעבר להרי החושך להנקות ממי המבול השותף וגועש עלינו, אבל מה אעשה ובתוך עמי אנכי יושב ואני ובני ביתי קבועים כל אחד במקומותיהם. 

אמרתי זאת אעשה אקיז מתמצית דמי ואערוך לך את הדברים, אשמח לשמוע את תגובתך לאחר שתעיין היטב בדברים מתוך ישוב הדעת, ואם טעיתי אשמח לתקן, כי בושתי ונכלמתי בכל מה שכתבתי, איך נסחפתי והטבעתי ביון מצולה כזאת, איך לא התבוננתי ולא שמתי אל ליבי את השקר הגלוי והגס המרחף על כל המהלך. זאת נחמתי בראותי עוד כאלו ואפילו גדולים ממני שנסחפו גם הם בזרם העכור הזה, אבל יודעני בתוך ליבי שזו נחמת שוטים, ואקוה מאד להקב"ה שאזכה לחזור בתשובה שלימה ולתקן בדרך תשובת המשקל את אשר עיותתי, וכל מי שיתחזק בזכותי ויציל את נפשו ונפשות בני ביתו יועיל גם לתיקון נשמתי. 

 החותם מתוך שברון וכאב לב עמוק 

רדיפות נגד גרינמן

איך אפשר להכחיש את החי?? איך?? נכון שאין כמעט תיעוד ממה שעברו מרן הגר"ח גריינימן ותלמידיו הרבים מכיון שאז זה טרום עידן האינטרנט/שבועונים/קווי נייעס, ועוד שאר ירקות. אך נמצאים איתנו מאות אנשים שחוו על בשרם את הרדיפות של אנשי הרב שך בשעתו/אנשי הרב אוירבך היום.

והכל בגלל מה?? בגלל מה??

כי הרב גריינימן העיז להביע את דעתו כנגד הדבר אחד 'הרב שך'....

בא נתחיל עם כך שהרב שך כינה אותו ברבים: 'הוא טרייף'!! מה המשמעות של המילה הזאת?? ברור לכולם.

לאחר מכן נרדפו באכזריות כל מי שהשתייך לקהילתו של הרב גריינימן.. פוטרו אנשים! נרדפו ילדים!

מרן הגר"ח בעצמו כשהיה מגיע לחתונות היה נרדף ומבוזה באופן שקשה לתאר ולכתוב.. העיניים דומעות כשנזכרים בזה.

היו דוחפים אותו. משאירים אותו לבד במעגל. שרים שירים ע"מ לבזותו... ואין פוצה פה ומצפצף!

על מה? הוא פתח מפלגה? הוא פתח עיתון שמערער את האמונת חכמים? הוא טען שהרב שך כופר/סנילי/מזרחיסט?

הוא שלט על חבורת עבריינים אינטרנטיים שמפיצים דבר יום ביומו ארס ורעל ע"י הוצאת חוברות ומיילים כנגד מנהיג הדור?

מה הוא סה"כ עשה? העיז להביע את דעתו דעת תורה שעל ש"ס לא לפרוש מהממשלה דאז..

תלמידיו נרדפו ללא רחם ובאכזריות נוראה דווקא ע"י אלו שהיום מוזילים דמעות כתנינים... גועל נפש!.

אתם רדפתם את כל מי שהעיז לחשוב אחרת מהרב שך.. יש לכם זכות דיבור?

(בכל זה לא נכנסתי כלל לסיפור שהיה עם מרן שה"ת הגרד"ל שליט"א. ולעוד סיפורים.)

מרן הגרח"ג שתק ושתק ושתק. לא הגיב לא החזיר מלחמה. לא התבכיין.

התכנס עם קהילתו והיא כיום אחת הקהילות המפוארות ביותר גם אם הרבה לא שמעו עליהם.. הם פשוט יושבים ולומדים.

עד היום מצלצלות באוזניי הזעקות שזעקנו בהפגנות ספונטניות מול ילדים שכל חטאם היה "חייניקיות"

שאף אחד לא ילמד אותי מה עברו הגריינמנים. מהר מאוד הם עברו לחיידר נפרד (אור זורח כמדומני) ושם הניחו להם.

אני הייתי חוזר הביתה עם דיבורים מבזים כמו "עבדאללה יוסוף" "חמור נושא ספרים" "מנדל טמבל" ועוד פנינים.

אני לא היחיד אלא כל בני גילי חזרו עם הפנינים הללו רק שבביתי נענשתי על כך והזהיאוני שלא להעז אפילומלחשוב על דיבורים כאלו וכש"כ שלא לומר או לעשות.

לא שזה עזר להוריי, המשכתי להיות חלק מהחבורה המציקה ולעתים גם מזיקה אך משמעט בגרתי הבנתי מה הם רוצים ממני וב"ה שלא העזתי לשוב על השטויות האלו.

להכחיש את הרדיפות של החייניקים? את ההפגנות מול חבד ברשי?

תהיו רציניים. 

בן כמה אתה?..?

העיפו את רח"ג מביהכנ"ס לדרמן

ואם אתה מדבר על תשנ"ב אז נכון שאז ילדי גריינמן כבר היו מנופחים וידעו לעשות צחוק מזה , אבל היו המון אברכים ולא אלו שהזכרת שהיו מקושרים לר"ח בעיצה והדרכה ומי שהעז למשל להשתתף בשבת העידוד המפורסמת לר' חיים מאז ועד עולם לא היה לו סיכוי לקידום כלשהו

זה שלא זרקו אותם מתשב"ר כי כל ההנהלה שם בסתר ליבם היו אנשי רח"ג

אבל אתה נטפל רק לסיפור גריינמן ושוכח מכל פרשיות הבריונות שמצחיק כל פעם להזכיר אותם מחדש כאילו נולדנו היום

ר' מיכל פיינשטיין שקברו אותו ואת אנשיו-בלי למנותם בשמות הם פשוט הוחרמו וכל תלמידיו שהם ת"ח מופלגים לא זכו לשטעלעס

ומה שאולי לא סילקו אותם מהכוללים זה רק בגלל שהם סבלו בדומיה ולא ניסו להרים נס מרד אבל לכל היה ברור שאם הם רק יפתחו את הפה סופם יהיה מר

הרב וואזנר שלא הסכים להתנגד ללנדא החרימו לו את השיעור המפורסם והחשוב בעיר וזה הרבה יותר חמור מלפתוח ישיבה מתחרה לחדרה כי זה היה שיעור מכונן בו השתתפו טובי צעירי מורי ההוראה 


ובכלל מה עשו להרב עובדיה יוסף כי הוא העיז לחשוב אחרת והפכוהו לרודף היהדות

כל כך מגוחך למנות את זה שכל מי שהעז לפתוח את הפה או לחשוב אחרת היה נסקל בעיתון או בחברה ושכחתי את ר' שמשון פינקוס שאפילו במותו הטראגי לא זכה לסיקור הוגן 

אם תמשיכו לשקר לא תפתרו לעצמכם את הבעיה

הרדיפה היתה מערכתית ואישית נגד כל אחד שהעז לצייץ, ואני זוכר היטב את פירוק הספסל של בן שלמה וסוקולובסקי שהעזו לתמוך בר' חיים גריינמן, ובכלל בגדול הם לא השיבו אש אלא הסתובבו כנועים ומושפלים, כי הם באמת כל מה שרצו זה רק לשמוע בקול רבותיהם ולא להשתלט ולהסית את כל הציבור למרד אבל מי שרק העז לפתוח את הפה ערפו לו את הראש

זה שאין תיעוד מאותם ימים זה לא ישכיח את העובדות

אתם יצרתם את הטרור וכעת הגולם קם על יוצרו, מה לעשות שלפעמים הגולם משוכלל יותר מהיוצר

סיפורה של הינדל'ה פיינשטיין:

הינדל´ה פיינשטין כבר עברה את גיל שלושים, והיא חיה עם הוריה בבני ברק. בנעוריה הייתה השידוך הכי לוהט בארץ. מצד אמה, ליפשה, הינדל´ה היא נכדתו של הרב יצחק זאב סולוביצ´יק, המכונה גם "ר´ וועלוולה מבריסק", ומי שנחשב בשנות החמישים לאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה. בית בריסק, השייך לפלג הליטאי ה"מתנגד", נמנה עם הקנאים ביותר ברחוב החרדי. קבוצה ייחודית, אליטיסטית מאוד, הזוכה להערכה גבוהה מכל החוגים החרדיים. ייחוסם מגיע עד הגאון מוילנה. הם מתרחקים מאגו"י, בגלל הכרתה החלקית במדינת ישראל, ונחשבים לאנטי ציונים.

מצד אביה, הרב מיכל פיינשטין, משתדכת הינדל´ה אל מי שהיה ראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, הרב משה פיינשטין ז"ל, שזכה לכינוי "פוסק הדור". מיכל, אביה, הוא בן אחיו של הרב משה פיינשטין.

כשהגיעה הינדל´ה לפרקה, היה ברור כי חתנה צריך להיות ממשפחה שלא תיפול ממשפחתה. בניו ג´רסי שבארה"ב נמצא הראוי לה, מלכיאל קוטלר, נכדו של מי שהיה ראש מועצת גדולי תורה ובן למשפחה המנהיגה את ישיבת ליקווד הגדולה בארה"ב. כאשר נישאו השניים, אמרו ברחוב החרדי: "אלה הנישואין בין שתי המשפחות המיוחסות ביותר בעם ישראל." את תפקיד השדכן מילא אז הרב אליעזר מנחם שך, שהיה בעבר תלמידו של ר' וועלוולה מבריסק.

מלכיאל נפרד מהוריו ועלה לארץ. היה ברור כי מי שמתחתן עם בת למשפחת בריסק, חייב לעלות לארץ ישראל. על אנשי בריסק הוטל איסור אגדי מטעם ר´ וועלוולה הקובע חד משמעית: לעולם לא יעזוב בן בריסק את ארץ ישראל, כדי לנסוע לגור באמריקה.

למה החליט ר´ וועלוולה על האיסור, שכמה שנים מאוחר יותר יגרום צרות צרורות לנכדתו? ציוני גדול הוא לא היה, אלא שהיה משוכנע כי אמריקה היא ארץ גזרה, ארץ שהמידות מתקלקלות בה. התפיסה של אמריקה כארץ מקולקלת רווחה מאוד בקרב הרבנים כבר בפולין בדור הקודם. הטענה הייתה כי יהודים כשרים שנסעו לאמריקה נאלצו, בלחץ מאבק הקיום, ללכת לעבוד גם בשבת, השביתו את תלמודם ולא קיימו את ייעודם כבני תורה. אמריקה נתפשה בתודעה החרדית הישנה כארץ שיהודי מאבד בה את יהדותו. בבית בריסק הקפידו על האיסור הזה של ר´ וועלוולה. מלכיאל עלה אפוא לארץ והשתקע כאן, בירושלים. הוא התקבל ונקלט בישיבת בריסק, אחת הישיבות היוקרתיות ביותר. כמעט עשר שנים חיו בני הזוג יחד, וילדים לא נולדו להם.

בינתיים, לאחר שנים, חלה הרב שניאור קוטלר, אביו של מלכיאל וראש ישיבת ליקווד הגדולה. מלכיאל נקרא לעמוד ליד מיטת אביו, והינדל´ה נשארה בארץ כמצוות סבה. כשבנו לצדו נפטר הרב שניאור קוטלר. ראשי הישיבה הגדולה – מאות תלמידים – באו אל מלכיאל בהצעה שאי אפשר לסרב לה: להתמנות בגיל 34 לראש הישיבה הגדולה בעולם.

מלכיאל מיהר לכתוב להינדל'ה וביקש שתבוא לאמריקה. אחרי הכל, הזמנים השתנו, ובאמריקה של היום יש ריכוז חרדי גדול, ואפש לחיות שם חיים יהודיים כשרים. הינדל'ה הבטיחה לבוא ונשארה בבית. אמה, ליפשה, קבעה: בת בריסק לא עוזבת את ארץ ישראל ולא נוסעת לאמריקה. החל משא ומתן להבאתה של הינדל'ה לאמריקה. תבוא או לא תבוא, זו הייתה השאלה שהטרידה את הרחוב החרדי.

בחורף 1985 פקעה סבלנותו של מלכיאל, והוא החליט להתגרש. לפי אחת הטענות, הוא הזמין קודם לכן את הינדל'ה לבוא ולהתדיין אתו בבית הדין של "העדה החרדית", ובעקבות לחציה של משפחת פיינשטין סגר בד"ץ "העדה" את התיק. העובדות בעניין זה אינן ברורות, אבל מה שברור הוא, כי לאחר זמן מה פנה מלכיאל אל בית הדין החרדי הפרטי של הרב נסים קרליץ בבני-ברק, וביקש לדון שם בעניינו. נסים קרליץ הוא חבר מועצת גדולי התורה, איש נכבד מאוד בקרב הציבור הליטאי ואחד הרבנים המקורבים ביותר לרב שך. קרליץ הזמין את מיכל פיינשטין ואת בתו לבית הדין, אבל אלו לא הופיעו. לפי אחת הגרסאות אמר הרב פיינשטין בתגובה להזמנה: "לא אופיע אצל מי שקטן ממני." לאשתו ליפשה, אישה חזקה ויוצאת דופן, המכונה "אשת הברזל" של בריסק, מייחסים את האמרה: "הבת שלי לעולם לא תקבל גט מקוטלר, רק חליצה." וחליצה, כידוע, נותנים כאשר הבעל מת.

אז החלו הסערות. העולם החרדי כולו החל לבחוש בסיפור הזה כבתוך שלו. הרי מדובר, אחרי הכול, בשתי המשפחות החשובות ביותר בעם ישראל. בפינות הרחוב עסקו בשאלות משאלות שונות: למה לא היו לבני הזוג ילדים? האם הסכימה ליפשה שבתה תלך לטיפול לזירוז היריון, אם לאו? האם רק בגלל איסור חוץ לארץ של בית בריסק לא נותנים להינדל'ה לנסוע, או שמא יש כאן גם מאבק יוקרה בין שתי המשפחות? עניינה הפרטי של הינדל'ה נהפך לנושא שהכול דיברו בו. הפרהסיה, כבר אמרנו, היא אחד המאפיינים של החברה החרדית.

הרב שך נקט עמדה ברורה. הוא התייצב לצד הבעל, מלכיאל קוטלר. מי שמציעים לו להיות מנהל ישיבת ליקווד, אמר הרב שך, איננו יכול לחזור לארץ. הינדל'ה צריכה ללכת בעקבות בעלה, פסק. אנשי בריסק ראו ברב שך בוגד. הוא היה מתלמידי ר' וועלוולה מבריסק, ואת הקריירה הרבנית שלו החל בעקבות מכתב הסכמה של ר' וועלוולה לספרו. איך הוא יכול לעשות לנו דבר כזה, אמרו הבריסקאים. מתח עצום נוצר בין הרב שך, שהוא מנהיג הליטאים, לבין בית בריסק. לפי אחת הגרסאות הגיעו הדברים לידי כך, שאחיה של הינדל'ה, שלמד בישיבת פוניבז' שבהנהגת  הרב שך, נאלץ לעזוב את הישיבה.

לאחר ההלם הראשון החל משא ומתן דיפלומטי לחיסול משבר זה, שאיים על אחדות המחנה הליטאי. הרבי מסטריקוב, אדמו"ר חסידי המקורב לרב שך, יצא בשליחותו של הרב שך אל מיכל פיינשטין. הוא ניסה ללחוץ על הרב פיינשטין ולהוציא ממנו הסכמה לגט. במסגרת המאמצים הדיפלומטיים הייתה אפילו פנייה לדודו של מיכל, הרב משה פיינשטין בארה"ב, וזה התייצב לצד הרב שך ונגד בן אחיו. הוא הוציא מכתב בכתב ידו, שבו קבע כי הינדל'ה חייבת לבוא לאמריקה בעקבות בעלה. הרב משה פיינשטין, פוסק הדור, אמר כי גם אם ר' וועלוולה פסק באופן מחייב כי אסור לנסוע לאמריקה, הרי שהדברים התייחסו לתקופה אחרת, שבה היו ליהודים באמריקה קשיים מיוחדים, אבל היום נהפכה אמריקה לאחד ממרכזי התורה, וישיבת ליקווד היא מרכז תורני שראוי להתכבד בו. בקיצור, מי שמתמנה לראש ישיבת ליקווד הוא קפטן שאסור לו לעזוב את משמרתו.

מיכל פיינשטין סירב. למה סירב? לא ברור. אולי בגלל שחשב כי איש לא יעז לנקוט צעדים של ממש נגד בית בריסק המפורסם, ולכן מלכיאל קוטלר יהיה מוכרח לחזור. ואולי הייתה זו דווקא ליפשה, אשתו, שעמדה מאחורי הסירוב. היא האמינה בכל לבה כי בהתנגדותה לנסיעת בתה לאמריקה היא עושה את מצוות אביה המנוח, ר' וועלוולה ז"ל. השמירה על המסורת היא מן המפורסמות בבית בריסק. היראה מן הדור הקודם בשושלת וההתבטלות בפניו הן אבסולוטיות. מספרים כי כאשר שואלים בריסקאי על עניין מסוים, הוא תמיד נמנע מלומר את דעתו שלו ואומר – אבא היה אומר כך וכך. עמדה כזו היא קיצונית וחריגה גם בקרב החרדים.

כשהיה ברור כי הדיפלומטיה השקטה נכשלה, החליט הרב שך לעשות צעד של ממש. הוא החליט כי כדי לחסל את הפרשה, יש לנקוט באמצעי נדיר ורב משמעות: היתר מאה רבנים, המאפשר לגבר לשאת אישה שנייה. כאן המקום להסביר את הנוהל המוזר הזה, המעיד רבות על מעמד האישה לפי ההלכה היהודית.

לפני כאלף שנה התקין רבנו גרשום מאור הגולה שתי תקנות, שבאו להגביל את יכולתו של גבר לשאת יותר מאישה אחת. ראשית, קבע כי לגבר אסור לשאת יותר מאשה אחת, וכדי שהגבר לא יוכל לגרש את אשתו כדי לשאת מיד תחתיה אישה שנייה, תיקן רבנו גרשום עוד תקנה משלימה, הקובעת כי אסור לגרש אישה בעל כורחה. יוצא מכאן כי גבר הרוצה להינשא לאישה אחרת, חייב להגיע להסכמה עם אשתו על הגירושין, או לחילופין לשכנע בית דין רבני כי הצדק אתו בתביעת הגירושין, כך שבית הדין יוציא פסק דין המחייב את האישה להתגרש. לאחר שניתן פסק דין, כדי לתת לו תוקף חזק יותר וכן כצעד משלים, הומצא, קצת אחרי קביעת תקנותיו של רבנו גרשום, ההליך של היתר מאה רבנים. כלומר: מאה רבנים צריכים לחתום לגבר על היתר, המאשר לו לעבור על חרם דרבנו גרשום ולשאת אישה שנייה. ורק כאשר הוא  מצויד בשני אלו – פסק דין המחייב את האישה בגירושין והיתר ממאה רבנים – יכול האיש לשאת אישה שנייה, בלי שיוצא מקהל ישראל בשל העברה על החרם.

ללא ספק מדובר בתקנות נאורות מאוד מבחינת היחס לאישה, הגם שאינן משוות, כמובן, עדיין בין מעמד הגבר למעמד האישה. הרעיון לבטל את השרירותיות בגירוש האישה התקבל בדרך כלל. המקרים שבהם ניתן היתר מאה רבנים הוגבלו, אלא שנשאר עדיין פתח רחב מאוד, המאפשר קבלת היתר כזה: במקרה שהאישה חולת נפש, כאשר האישה מוכרזת כמורדת בבעלה, כאשר אין לה ילדים והזוג איבד תקווה כי יהיו לה בעתיד, בגלל בעיה רפואית ברורה, או במקרה שהאישה בגדה בבעלה.

היתר מאה רבנים, מתקדם ככל שהיה בזמנו, הוא פתח רציני לנישואי אישה שנייה גם בימינו. החוק הישראלי אוסר על ביגמיה, אבל גבר שרוצה לשאת אישה שנייה, יכול בעזרת הליך זה להתגבר על החוק. כיצד? הגבר המעוניין בכך יפנה לרבנות הראשית, או אפילו לבית דין חרדי פרטי, אחד מהבד"צים המקובלים בקרב הקהילייה החרדית, יוציא פסק דין המחייב את אשתו להתגרש ממנו, ואחר כך ישכנע את הרבנים שאשתו מרדה בו, או בגדה בו, או שאין לה ילדים, או משהו דומה. מאה רבנים, שלא פגשו את האישה ושלא שמעו את טענותיה, יחתמו על ההיתר. מצויד בהיתר זה ילך הגבר לרב חרדי אנטי ציוני, שאיננו מכיר בחוקי המדינה, ויבקש ממנו לערוך לו את הנישואין השניים, וכך ישא הגבר את האישה השנייה שחפץ בה. מה יעשה אם ילשינו עליו לשלטונות האזרחיים, כי הוא עובר על החוק האוסר ביגמיה? הגבר יוכל להצהיר כי אשתו השנייה היא רק הידועה בציבור שלו. כיוון שהנישואין נערכו אצל רב חרדי, אין העתק לכתובה אצל רשויות המדינה, והרב החרדי בוודאי לא ישתף פעולה עם המדינה.

הספרדים לא קיבלו את התקנות של רבנו גרשום, ועליהם החרם איננו חל כלל. גבר ספרדי הרוצה לשאת אישה שנייה מוגבל על ידי החוק האזרחי וכן על ידי הכתובה שלו. לכתובה ספרדית מוסיפים הצהרה של החתן האומרת: "וגם קיבל החתן בחרם ובשבועות התורה, שלא ישא אישה ללא היתר הבד"ץ." כדי לבטל לגבר הספרדי את האיסור הזה, עליו לעבור התרת נדרים.

הרב שך החליט כי נגד הינדל'ה יוצא היתר מאה רבנים. הנימוק: הינדל'ה מוכרזת כמורדת בבעלה, משום שהיא מסרבת ללכת בעקבותיו לאמריקה. ברקע היה, כמובן, גם עניין הילדים שהיא לא ילדה למלכיאל. הינדל'ה נקראה להופיע בפני בית הדין של נסים קרליץ, ולפי גרסתם של אנשי קוטלר לפחות, היא סירבה. אלא שלפי ההלכה היהודית, ניתן לדון אותה גם שלא בפניה. משפחת קוטלר שכרה את הטוען הרבני – כלומר, פרקליט רבני – הטוב ביותר בארץ, הרב צבי וינמן, וזה החל לייצג את עניינו של קוטלר בבתי הדין החרדיים בארץ. במונסי, ארה"ב, הורכב בית דין בראשות הרב היינמן מבולטימור, כדי שידון בנושא ויוציא את ההיתר המבוקש. כאשר יצא ההיתר, ומאה רבנים שלא ראו כלל את הינדל'ה חתמו עליו (לא מעט בגלל לחץ שהפעיל עליהם הרב שך, עד כדי כך שאחד החותמים כתב ליד שמו כי הוא חותם בשל בקשת הרב שך), הופקד גט בידי הרב קרליץ עבור הינדל'ה, למקרה שתתחרט ותרצה את הגט שלה. מלכיאל היה עכשיו פנוי.

אביה של הינדל'ה עוד ניסה ברגע האחרון לעצור את גלגליה של עגלה זו. הוא הזמין את מלכיאל קוטלר לדין תורה בבית הדין של "העדה החרדית" בירושלים. במקביל נאמר כי הינדל'ה כבר מוכנה לנסוע לארה"ב, בתנאי שחודשיים בשנה ישהה הזוג בארץ, אבל כל זה כבר לא עזר. קוטלר סירב לבוא. מקורביו טענו כי כאשר הוא רצה לבוא לדין תורה, פיינשטין סירב. עכשיו כבר מאוחר מדי. לא עברו ימים רבים ולמלכיאל נמצאה כלה אמריקאית. שרה לבית טיקוצקי, נערה בת תשע-עשרה, הסכימה להינשא לו. בית בריסק  החל ללחוץ על משפחת טיקוצקי, שלא תאשר את הנישואין. אלמונים היו מתקשרים לבית טיקוצקי, וכאשר היו מרימים את הטלפון ושואלים "מי שם?" היו האלמונים עונים "רבנו גרשום" וטורקים את הטלפון.

כל זה לא עזר. שרה ומלכיאל נישאו. בשביעי ביוני 1985 דיווח ה"אלגמיינר ז´ורנל" על החתונה השנייה של קוטלר. החתונה נערכה ב"פסיפיק קאונטרי קלוב". 700 מוזמנים חגגו עם הזוג הצעיר. הרב שך שלח לחתונה בקבוק יין מיוחד מישראל. בהמשך הידיעה של העיתון היידי, נאמר כי משמר כבד של שוטרים אמריקאיים הגן על בני הזוג ואורחיהם. לאחר זמן מה נולדה לזוג בת, ותומכיו של מלכיאל ראו בכך אות משמים, כי למעלה הסכימו לזיווג ולהיתר. ברחוב החרדי מקובל כי אם אין ילדים, סימן שמשמים מתנגדים לזיווג; ולפעמים בודקים במקרה כזה מה לא היה בסדר בתהליך הזיווג: אולי לא שילמו לשדכן דמי שידוך, אולי פגעו במישהו או במשהו. כשמתקנים את העוול, נולד לזוג ילד, ואז יודעים כי השמים אישרו את המעשה.

הינדל´ה, שהייתה נערה הכי מיוחסת בארץ, נשארה קרחת מכאן ומכאן. בעלה חי עם אישה אחרת, והיא, עדיין אשתו, בודדה בבית הוריה, והכול מסביבה עוסקים בפרשה. הרחוב החרדי הפך את הנושא לעוד עניין של מחלוקת ציבורית. הרב שך הודה: "אני לא ישן בלילה בגלל הקרע הזה." משפחת בריסק קראה לציבור להחרים את כל ישיבת ליקווד בגלל ראש הישיבה שלה, שעבר על חרם דרבנו גרשום. באמריקה הוציאו כמה מתומכי בית בריסק ספר מיוחד בשם "אמת קנה" (שיצא בהוצאת "ועד לאמת וצדק", ברוקלין, נאו יארק, אלול תשמ"ה), ובו תשובה של שלושה רבנים – הרב יעקוב שיף, הרב אליקים געציל שלזינגר ומכתב הרב אליעזר צדוק טורצ´ין – נגד היתר מאה הרבנים. בספר נאמר כי מלכיאל קוטלר נטש את אשתו שלא כדין, ולכן הינדל´ה לא מרדה בו כלל, אלא הוא היה זה שברח ממנה. כיוון שכך, ההיתר פגום מעיקרו. הספר מביא מסמכים בחתימת חשובי הרבנים בארץ, המוכיחים, לטענת המחבר, כי הינדל´ה לא סירבה לבעלה ולא מרדה בו. בספר נאמר כי לאחר שקוטלר נסע לאמריקה, דרשה ממנו הינדל´ה לשוב לארץ ולפייסה, בטרם תיאות היא לנסוע אתו לאמריקה. הוא סירב לבוא ארצה, מפחד שיוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. הוא גם סירב, לטענת אנשי בריסק, להיפגש אתה במקום ניטראלי בחו"ל.

לכן קובעים הבריסקאים בספר זה, כי "כל מעשה ההיתר ביסודו אינו אלא אחיזת עיניים, של מחשבה זדונית להשפיל עד עפר כבוד בת ישראל צנועה וטהורה, בתם ונכדתם של גדולי ישראל" (קונטרס "יראה הקהל וישפוט", עמוד 2, מתוך הספר "אמת קנה"). הרב שיף קובע שם, כי "… כל ה´היתר´ עם כל סעיפיהם וחלקיהם, הוא כולו טעות ודברים שאין בהם ממש, ואין בהם שום דבר נכון, אין גם אחד, ונעשה על ידי אנשים שאינם ראויים להוראה, כאשר מוכח מכל דבריה, ואין שום תוקף בהיתר זה על פי דין" ("אמת קנה", עמוד כ"ב בתשובת הגר"י שיף). את בית הדין של מונסי, שהוציא את ההיתר, כינו הבריסקאים בספרם בלעג מר "בית דין סודי", משום שכלל לא טרח לקרוא לנציגי האישה, כדי לשמוע את טענותיה. לרבנים הינמן, לנדסמן ומאלינוביץ, שהרכיבו את בית הדין שנתן את ההיתר במונסי, ניתן בספר התואר "ראביי", שהוא תואר זלזול הניתן לרב רפורמי. כל זאת כדי להראות עד כמה מואסים הם בבית דין זה.

בספר מתארים הבריסקאים בפירוט רב את הלחצים הכבדים שהפעיל, לטענת, הרב שך על רבנים ליטאים, כדי שלא יפסקו לטובת הינדל´ה. אנשי בריסק הכריזו, כי קוטלר מוחרם ומנודה, אסור ללמוד תורה מפיו ועליו לגרש את אשתו השנייה, שנלקחה על פי היתר שאין לו בסיס הלכתי. תומכי הרב שך לא נשארו חייבים. הם מיהרו לפרסם כרוזים נגדיים, פשקווילים ארסיים: "לא ייתכן שיכריחו את קוטלר לגור עם נחש בכפיפה אחת, ולוותר על קיום צוואת אבותיו, לעמוד בראש הישיבה הגדולה בעולם." הינדל´ה נהפכה לנחש. כי מהלך החיים ברחוב החרדי הוא עז ואינטנסיבי יותר מהחיים החילוניים, וכשיש מלחמה, נלחמים עד החייל האחרון.

החיילת האחרונה בקרב זה היא הינדל´ה. בכל המאבק הזה, שהסעיר כל-כך את הרחוב החרדי והגיע גם לעיתונים החילוניים, איש לא שאל מה היא חושבת. הרצון הפרטי שלה בעניין אישי כל-כך – חייה עם בעלה – לא נשמע, לפחות לא בוויכוח הציבורי. איש לא אמר דברים בנוסח: "הם צריכים להתגרש, כי היא כבר לא אוהבת אותו," או "כי הוא לא אוהב אותה," ואולי "שניהם לא מתאימים." מושגים כמו אהבה ורומנטיקה זרים למחשבה החרדית . ל"חזון איש", מגדולי הרבנים בתקופתנו, מיוחסת האמרה כי מי שרוצה להבין את גודל הפער בין החרדים לחילונים יסתכל על המושג "אהבה". מה שהם – כלומר, החילונים – רואים כאהבה, אמר ה"חזון איש", אנחנו רואים כ"כרת". וכרת פירושו מוות בידי שמים לחוטא ולכל בני משפחתו.

מתוך ספרו של אמנון לוי החרדים.

את העיקר השמיטו כאן, הרב שך סגר לר' מיכל פיינשטיין את הישיבה, קבוצות של אברכים בוגרי פוניבז' התבקשו על ידו לעזוב את הכולל של ר' מיכל, בחורים ואברכים שהיו שומעים 'חבורות' מפי ר' מיכל נדרשו להפסיק את השתתפותם, על המעטים שהמשיכו להשתתף הופעל טרור, בסופו של דבר נותרו משתתפים ספורים בכולל ובשיעורים של רבי מיכל, וכך זה היה עד יומו האחרון.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=4&topic_id=3082637&forum_id=771

נאום פטרוב אחרי המהפך ביתדנ

מה שאני אספר לכם זה
אני אשתדל לספר רק דברים מכלי ראשון
מכלי ראשון ורק מכלי ראשון
מה שלא מכלי ראשון אני אומר שלא מכלי ראשון
הסיפור התחיל, כמו שכולם יודעים מיתד נאמן.
היה לילה אחד שדוד שפירא הנכד של הרב שטיינמן קרא ללבין מנכ"ל יתד נאמן
קרא לו לבית
הרב שטיינמן עמד שמה הרב שטיינמן שתק, אבל לא משנה, ושפירא אמר לו שהרב שטיינמן מבקש שיוסיפו עוד כמה אנשים לחברי ועדה רוחנית
ואמר לו שדיברו כבר עם הרב אלישיב והרב אלישיב מסכים לזה
עד כאן היה המסר שהוא קיבל
מדוד שפירא ליד הרב שטיינמן
הוא עדכן את ר' שמואל בזה
ר' שמואל נכנס לרב אלישיב וזה(?)
והרב אלישיב אמר שהוא חושב שעכשיו לא לעשות שינויים ביתד נאמן
בפרט שזה היה על הרקע של בלאגן עם עיתון משפחה ועם כל הדברים האלה. אז הרב אלישיב אמר לא לעשות שינויים.
והוא ביקש מר' שמואל לקרוא לאפרתי שהוא יעביר את המסר.
ר' שמואל קרא לאפרתי, אפרתי הגיע אליו הביתה העביר לו את המסר
הם המשיכו
לבין המשיך לקבל טלפונים למה לא עושים מה שהרב שטיינמן רצה
אז לבין שאל אותו לא קיבלת את השליחות?
אז הוא אומר לו לא קיבלתי שום דבר
התקשרתי לאפרתי שאלתי את אפרתי מה מה יצא עם זה
אז הוא אומר הלכתי אמרתי להם שהרב אלישיב אמר שתי נקודות דבר ראשון אם ר' אהרן ליב רוצה אז למה לא. (הוא אומר גם באידיש) אבל אי אפשר עכשיו זה היה שתי הנקודות שאפרתי.. ככה אפרתי סיפר לי שהוא העביר.
והם המשיכו ללחוץ והמשיכו ללחוץ כאילו שלא קרה כלום
ר' שמואל חשב על רעיון וקרא לרב פרידלנדר לר' נחמיה פרידלנדר הבן של ר' חיים פרידלנדר שהוא חברותא של ר' אהרן לייב לפנות בוקר הוא העיר אותו - הוא מעיר אותו כל בוקר בבוקר. היה חברותא שלו, לומד איתו, מאוד קרוב אליו
קרא אליו והעביר לו את המסר, כתב לו גם מכתב בשלב מסויים לכבוד מרן שליט"א לרב שטיינמן וכתב לו, אני לא לא ראיתי את התוכן של המכתב המכתב הזה עד כמה שאני יודע נמצא אצל פרידלנדר, פרידלנדר אז אמר לי שהוא ביקש רשות מר' אהרן לייב לא להשאיר את זה כדי שזה לא יישאר אצל אהה אנשים
ואז. נהיה שקט. נהיה שקט הפסיקו, ר' אהרן לייב הפסיק לבקש הפסיקו לפנות שום דבר על הועדה הרוחנית.
יום אחד עשו כן עשו איזשהו אסיפה אני חושב שזה היה בקרית ספר ששם הזמינו את הרב אייכנשטיין שזה היה אחד האנשים שהרב שטיינמן ציין שהוא רוצה שהם יתווספו לועדה הרוחנית. והוא השתתף כמשקיף ב.. הצטרף לר' שמואל דויטש ור"צ פרידמן ולרב זוכובסקי שהם יהיו חברי ועדה רוחנית והוא הצטרף אליהם באסיפה וסוכם שמידי פעם יהיו עוד אסיפות כאלה.
ואז פרידלנדר התקשר אלי, ואומר לי, הכל בסדר, שאלתי אותו גם דוד שפירא מודע לזה? והוא אומר לי כן הכל בסדר.
עברו כמה ימים אני מקבל טלפון מהרב פרידלנדר והוא אומר לי שהרב שטיינמן רוצה שהרב אייכנשטיין יגיע לר' שמואל.
שאלתי אותו יש איזה בעיה בעיתון?
אז הוא אומר לי לא לא עם העיתון הכל בסדר
אבל בגלל שיש בחורים צעירים שמלבים מחלוקת וזה. הוא רוצה שכל הדברים יהיו בתיאום עם ר' שמואל
אז לכן הוא רוצה שהרב אייכנשטיין יהיה, ישמע אותו ויעביר לו. ר' שמואל אמר לו לא צריך שליחים אני יגיע לרב שטיינמן מה הבעיה. אבל הוא שלח אותו אז שיבוא, אז הוא הגיע ועוד פעם מסר את הדברים לר' שמואל ושם הלשון, אני לא זוכר אם הלשון שפרידלנדר סיפר לי או שהרב אייכנשטיין אמר לי, שהרב שטיינמן אמר אני לא רוצה לעשות מחלוקת חס ושלום עם ר' שמואל, לא מגיע לי כזה עונש לעת זקנותי שאני יעשה מחלוקת אם זה יוצר מחלוקת אני רוצה לפרוש מכל ענייני הציבור,
זה זה היה הלשון, עוד פעם אני רוצה לדייק אני לא זוכר אם זה הלשון של הרב פרידלנדר או של הרב אייכנשטיין, ור' שמואל נפגש איתו.
אחרי זה אני התקשרתי לרב פרידלנדר אמרתי לו שר' שמואל אומר שאפשר פגישות ישירות. אז הוא חזר אלי שהרב שטיינמן אומר שיבוא במוצאי שבת, שהזמן הכי טוב זה מוצאי שבת בשתים עשרה בלילה שאז אין אף אחד בלילה.
זה הוא התקשר אלי ביום שישי אחר הצהרים אמרתי לו, הרב פרידלנדר אני כרגע לא נמצא ליד ר' שמואל, לא נראה לי שאני אספיק לעשות את זה להשבת הזאת שיהיה שבת הבאה,
שבת שאחרי זה היה שבועות, היה שבת ושבועות אז אמרתי לו מסתמא זה אותו דבר במוצאי שבועות,
חזר אלי אחרי זה אמר לי לא, מוצאי שבועות זה יהיה לא טוב כיון שהוא ער בלילה אז לא מתאים כל כך הוא יהיה חלש יהיה זה.. אז נעשה את זה בשבת שאחרי זה.
יום שני אחרי שבועות התקשרתי אליו, אמרתי לו הרב פרידלנדר זה בסדר מוצאי שבת, אגב ר' שמואל מאוד כעס עלי, הוא אומר לי, למה לא, למה לא, הפכת את העולם באותו יום שישי אחר הצהרים שהוא התקשר אלי שהוא התקשר אליך להגיד שאפשר במוצאי שבת היית צריך להפוך את העולם לתפוס אותי כדי להגיע לזה באותו מוצאי שבת,
נכון, פשעתי, נכון, אני לא חשבתי, לא האמנתי שהזמן כ"כ קריטי, אז חשבתי שיהיה שבוע הבא, הגיע יום שני שאחרי שבועות, התקשרתי לרב פרידלנדר, אמרתי לו, הרב פרידלנדר, זה בסדר מוצאי שבת הזה, חוזר אלי, אומר לי, בסדר נעמוד לקראת סוף השבוע בקשר, יום חמישי בבוקר, התקשרתי אליו שאלתי אותו הרב פרידלנדר, זה בסדר? אומר לי הרב פרידלנדר, מסודר, יום חמישי אחר הצהרים עשו את המהפך מה שנקרא ביתד מי שיודע את המשמעות של זה, למעשה זה שלקחו את ר' שמואל דויטש ואת ר' צבי פרידמן וזרקו מהדירקטוריון של יתד נאמן ושמו במקום את ר' שמואל דויטש, את שמעון גליק כיושב ראש דירקטוריון יתד נאמן, ושמעון גליק פיטר את גרוסמן מהעריכה, אבל הצעד הראשון שעשו זה לזרוק את ר' שמואל דויטש ור' צבי פרידמן מהדירקטוריון של יתד נאמן,
התקשר אלי בלילה פרידלנדר, הוא אומר לי: "והייתם נקיים" "והייתם נקיים" אני לא הייתי מודע לכל הדברים האלה, חס ושלום אני לא קשור לדברים האלה אין לי מושג מה שהיה פה, אין לי שום הסבר לזה, אני בטוח שהרב שטיינמן לא מודע לכל הפרטים פה, אני לא יודע מה הוא כן יודע, מה הוא לא יודע, ברור לי שהוא לא מודע לכל הדברים האלה,
אמרתי לו, הרב פרידלנדר, תעשה לי טובה תנסה לברר מה קרה שם, ואז הוא אומר לי, ואז אז הוא אומר לי טוב אני אנסה,
כל השבת אני הייתי מאוד לא רגוע, כי ידעתי מה כלל ישראל היה צריך לקבל במוצאי שבת הזה שיהיה פגישה ביניהם ותיאום ושהכל יהיה רגוע ובמקום זה קיבלו את כל הבלאגן הזה.
יום ראשון בבוקר התקשרתי לפרידלנדר שאלתי אותו, הרב פרידלנדר הצלחת לברר מה קרה שם, הוא אומר לי אני לא יודע, אין לי מושג, אין לי מושג, הוא אומר לי רק דבר אחד אני יכול להגיד לך, שבמשך התקופה האחרונה, הוא אומר לי, היו אנשים, והיו אנשים מושחתים, הוא אומר לי כהגדרתו, שהגיעו וכל היום סיפרו לרב שטיינמן שיש בעיות ביתד, ויש בעיות ביתד, ויש בעיות טיפטפו לו את זה כל הזמן,
אז אמרתי לו, הרב פרידלנדר בא מי שיודע מה כלל ישראל היה צריך לקבל ומה הוא קיבל במקום זה, זה אני, אתה, והרב אייכנשטיין, בא שלושתינו נלך יחד לשמעון גליק, נספר לו את זה, נספר לו שהוא שהוא יטפל בזה,
אומר לי הרב פרידלנדר, תשמע, גליק חוץ ממה שהוא חסיד של הרב שטיינמן הוא גם ידיד מאוד טוב של דוד שפירא, ותבין, שתי דקות אחרי שאני אצלו דוד שפירא מעודכן מזה, ואז אני אבוד. תעשה לי טובה תפטור אותי מזה.
אז אמרתי לו, זה לא עניין.. זה עניין של זה..
אמרתי לו מה דעתך שאני אלך לרב אייכנשטיין, אומר לי תלך, התקשרתי לרב אייכנשטיין אמרתי לו, שלום מדבר פטרוף. הו תבוא תבוא תבוא תבוא תבוא, באתי לרב אייכנשטיין הביתה, שאלתי את הרב אייכנשטיין, הרב אייכנשטיין, אתם יש לכם הסבר מה קרה פה, מה מה מה השינוי הזה, הוא אומר לי אין לי שום מושג, לא יודע, אמרתי לו אולי נלך יחד לשמעון גליק, אז הוא אומר לי, אני, שמעון גליק מכיר אותי כעוד איזה ראש ישיבה שנוערר שמגיע ו.. הוא אומר זה לא יהיה.. יהיה חסר משמעות.
משם ואילך, שמעון גליק, אה אייכנשטיין הרים ידים לא היה מה לעשות שום דבר,
ואז היה ניסיון כן לנסות מסביב יתד נאמן
בסופו של דבר לעת עתה יתד נאמן נלקח ועבר ל.. עבר ידים אחרות, יש, יש כאלה שכן רואים שינויים, אני לא בדקתי ואם יש דברים ניכרים היום או לא דברים ניכרים היום, ואז אחרי שראו, ר' שמואל דויטש ור' צבי פרידמן, שאין את יתד נאמן, ואין את הכלי ביטוי הזה שהם הרגישו שכן יש צורך לכלי ביטוי, הם פתחו עיתון חדש
****חסר מ10:00 עד 20:00
אני לא מבין, הרב שטיינמן זה גדול הדור, כולם צריכים לקום ולהשתחוות לו. בסדר, מי שחושב דבר כזה - זאת שאלה.
אני לא חושב , ובדרך כלל גם לא היה דבר כזה.
אני לא בא פה למדוד גדולים מי יותר גדול ומי פחות גדול, אבל יש לאנשים רב, לא קטלא קניא, אף אחד לא בא להשוות "יותר, פחות", יש לאנשים רב, יש לאנשים דרך, הם רוצים ללכת בדרך הזאת, זה הכל.
מה הם מבקשים, תפסיקו את הטרור נחיה איתכם באהבה ובאחוה.
אחד השומעים שואל: אבל הנושא הוא לא העיתון, זה היתממות...
הרב פטרוב: אלא מה הנושא?
השואל: ברור שלא זה הנושא, הנה מחר הולכים להקים מפלגה.
הרב פטרוב: עכשיו עוד פעם, הנה, המפלגה מאיפה קמה. עכשיו אנחנו באמת עוברים שלב: מאיפה קמה המפלגה?
השואל: הכל מתחיל מנושא אחד, כאילו אומרים לציבור, יש פה כאילו איזה מסר ציבורי שהרב שטיינמן הוא לא מנהיג הדור.
הרב פטרוב: יש פה מסר ציבורי שאומר שנכון...
השואל: את הסוגיא הזאת צריך ל... יש פה שני צדדים
הרב פטרוב: נכון, זו נקודה אחת. אם מדברים על הסוגיא הזאת, אז הסוגיא הזאת זה נכון, יש אפשרות להגיד שיהיה דבר אחד בדור, ומה שגדול הדור אומר...
השואל: כמו שהחזון איש אומר...
הרב פטרוב: לא נכנס פה כרגע לזה. יש אפשרות...
השואל: זה מה שחינכו אותנו כשאנחנו ילדים, למה הרב שך הוא גדול הדור, בגלל שככה החזון איש אמר, זאת אומרת שככה החזון איש לימד שאיך מודדים מהו גדול הדור, אז נלמד את הסוגיא הזאת.
הרב פטרוב: נכון, יש אנשים שיגידו, בהחלט, ואני מבין את האנשים האלו, יש אנשים שיגידו אנחנו לא יודעים, אנחנו ראש קטן, יש לנו מנהיג הדור, יש לנו גדול הדור, הרב שטיינמן, הרב שטיינמן אמר שצריכים להשתלט על יתד -
אם הוא אמר את זה. אני מסופק, כמו שפרידלנדר אמר, עד כמה הוא אמר את זה... אבל זה לא משנה, מבחינתי הוא אמר את זה, מבחינתי הוא אמר את זה, כי לא צריך להכנס פה בסוגיא האם זה המשב"ק שלו או לא המשב"ק שלו, זה תמיד היה את התלונות האלה. האם היום זה יותר נכון או פחות נכון? אני לא רוצה פה להכנס לסוגיה הזאת, למרות שבאמת יש הרבה מה לדבר על זה. אבל זה סוגיא בפני עצמה.
אז נכון, יהיו אנשים שיגידו הרב שטיינמן הוא גדול הדור, אין זכות לר' שמואל אוייערבך להביע דעה אם הוא חולק עליו, אם הוא חושב אחרת, אם הוא חושב שהקו צריך להיות כמו שהוא חושב.
אז כשהוא חושב את הדעה הזאת, וכשהוא חושב שכך צריך לחנך, אז הוא אומר: נכון, אני רוצה לחנך את הציבור שלי בצורה כזאת, הציבור הזה מתחנך מעיתונים, אז לציבור הזה יש עיתון. זה הכל. זה כל מה שאומרים.
אך אחד לא רוצה (בחיוך) "להחרים" את הרב שטיינמן, אף אחד לא רוצה לסגור את יתד נאמן, אף אחד לא אומר שלרב שטיינמן אין זכות לעשות.
אם הרב שטיינמן היה פותח עיתון, אף אחד לא היה פותח את הפה. כי אף אחד לא יכל לבוא בתלונות על דבר כזה.
היה עוד יותר טוב, גם אם הרב שטיינמן היה בא ואומר, בצורה שכך תמיד גדולי ישראל עשו, יש לך תלונות על מערכת של עיתון, אתה כותב מכתב "אני מורה שאסור לקרוא יתד נאמן, כל עוד ההנהלה לא משתנית וכו'". אני לא יודע מה היו השיקולים שלו, איפה היו השיקולים שלו, למה לעשות את זה באיזושהי אינטריגה פוליטית לתפוס איזה שהוא סעיף בחוק של העמותות, ולנצל את זה בצורה... כשר' צבי פרידמן במטוס. אני לא נכנס לשאלה הזאת, כי זה לא ענייני. נניח, אני מבחינתי הרב שטינמן החליט לעשות כך וזה קדוש. קדוש.
אבל יש אנשים אחרים, וזה לא מעניין אותי כרגע כמה הם, האם זה 500 אנשים כמו שהם דיברו בהתחלה, או זה אלף אנשים, או שזה 20 אחוז או 50 אחוז או שזה יותר. לא זה הסוגיא.
יש אנשים שיש להם רב, והרב שלהם אומר. הרב שלהם אומר משהו אפילו יותר, הרב שלהם אומר: "אני לא מחדש משהו, אני הולך בדרך, באותה דרך של הרב אלישיב". באותה צורה.
יכול להיות שהנתונים השתנו, יכול להיות שיקום אדם גדול... הרב אייכנשטיין לדוגמא אומר לי, זה הרב אייכנשטיין אמר לי שלדעתו כל מה שחינכו בארץ ישראל שכולם צריכים לשבת וללמוד, זה היה הוראת שעה של החזון איש, והרב שטיינמן אומר שזה נגמר היום. כך אומר לי הרב אייכנשטיין.
שואל: זה על דעת עצמו? או שכך הוא שמע?
הרב פטרוב: לא יודע אם ככה הוא מבין את הרב שטיינמן.
(הרב) מישקובסקי, כשסיפרתי את זה ל(רב) מישקובסקי הוא צרח "יסכרו פי דוברי שקר, זה שקר"! הוא אמר לי "אני הקלטתי, יש לי הסרטה מהרב שטיינמן שאני שואל אותו את זה".
עוד פעם, קטונתי, לא פה הבמה להגיד אם זה נכון או לא נכון, לא זה מעניין אותי, הרב שטיינמן אדם מספיק גדול כדי שיגיד את הדעות שלו.
אבל יש אנשים שיש להם רב. מי הרוב, מי לא הרוב...
השואל: כן אבל זה לא קשור עכשיו לרוב או...
שואל: אחד שעומד מהצד...
הרב פטרוב: זו שאלה טובה, עכשיו מה עושה בן אדם מהצד, בן אדם אומר אני לא תלמיד של ר' שמואל, אני לא תלמיד של הרב שטיינמן, מה אני צריך לעשות.
יכול להיות שאותו בן אדם צריך לומר: תראו, אני לא יודע, יש פה זקן הדור, מנהיג הדור, גדול הדור. ר' שמואל אנחנו מאוד מכבדים אותו, אנחנו מאוד מעריכים אותו, אבל הרב שטיינמן הוא בכל זאת המנהיג.
- בבקשה. בבקשה. בבקשה! שיקנה יתד. שיעשה מה שהוא רוצה. אף אחד לא יבוא בתלונות בשמים. אני בטוח.
שואל: אז את מי באתם פה לשכנע...
הרב פטרוב (בחיוך): אני אעשה סדר. לא באתי לשכנע. באתי (כי) אנשים בקשו להבין על מה נסובה המערכה.
הדבר היחיד שאני אומר הוא, יש פה רב, תלמיד חכם, שגדולי דורות שעברו גם העריכו אותו, הרב שך גם העריך אותו.
אגב ישבתי עם דוד שפירא, הוא דיבר איתי "מה יהיה, כלל ישראל וכו'". אמרתי לו "מצד אחד אתה צודק מאוד, מצד שני על מה המריבה?!". אמרתי לו: "תן להם לשבת ביחד, תאמין לי הם יסתדרו יותר טוב. ר' שמואל חסיד של הרב שטיינמן יותר ממה שאתה חסיד של סבא שלך".
אמרתי לו: "תן להם להפגש, כל העניינים יסתדרו לבד. אין, לא צריכה להיות שום בעיה סביב הדבר הזה".
בשעתו הוא לא רצה. התשובה שלו על זה היתה "אני צריך לחשוב על זה". ה"לחשוב על זה" היה עד - וכולל - ליום זה.
שואל: איך פגישה יכולה להועיל?
הרב פטרוב: אתה שואל אותי האם באמת פגישה תועיל.
ואמרתי אז לדוד שפירא, אתה צריך להבין - אל תצפה שר' שמואל יגיע לרב שטיינמן, והוא יסתכל עליו כמו --- לא כמו שאתה, כמו שתלמיד של הרב שטיינמן מסתכל עליו, לשמוע ולשתות בצמא את דבריו. למרות שהוא חסיד שלו, הוא ישמע את הדברים שלו, יתווכח איתו, ואם הוא יצליח לשכנע אותו הוא יצליח, ואם לא הוא יבוא עוד הפעם.
אמרתי לו: וגם עם הרב שך הוא עשה ככה. אמרתי לו: אני זוכר כשהייתי בחור, ר' שמואל חזר מהרב שך, אמר לי "היה לי ויכוח עם הרב שך, הרב שך לא הבין מה אני רוצה. מה, הייתי צריך לשבור את השולחן שמה?"
אמרתי לו: "ואם הראש ישיבה היה שובר זה היה עוזר?" הוא אמר לי: "לא, לכן לא שברתי..."
פעם הוא סיפר לי, הרב שך רצה לצאת נגד מישהו, שיכול להיות שיש את הספרים שלו פה בבית, בן אדם שהספרים שלו נמצאים בהרבה מאוד מהבתים של אברכים. הרב שך עמד לצאת במכתב נגדו, בא אליו ר' שמואל הביתה לרב שך, ואמר לו "כבוד הרב, כבוד הראש ישיבה, אם הראש ישיבה יוצא נגד, אני יוצא בעד". כך ר' שמואל אמר לרב שך, והרב שך לא יצא נגד.
וגם עם הרב אלישיב היה אותו דבר.
אמרתי לו (לדוד שפירא): וגם עם סבא שלך יהיה אותו דבר. ר' שמואל יתווכח יתווכח יתווכח, אם הוא יצליח לשכנע יצליח לשכנע, אם לא יצליח לשכנע, או שר' שמואל יבטל את דעתו אליו, שזה גם יתכן מאוד, כמו שהוא עשה הרבה פעמים גם אצל הרב אלישיב, ועוד יותר אצל הרב שך. וגם אצל ר' אהרן לייב.
או שיצליח לשכנע אותו, או שלא יצליח לשכנע, ואז יבטל דעתו, או שלא יבטל דעתו. אני לא יודע מה הוא יעשה.
וגם היום הזה.

אגב בפתח תקוה גם היה דבר נורא ואיום, בפתח תקוה היתה טרגדיה, כלל ישראל חווה טרגדיה.
יש יהודי מנהל חיידר בפתח תקוה, קוראים לו חיים אהרן סטנייצקי, היהודי הזה למד בישיבת מעלות התורה. והוא היה קשור למי שתמך בחיידר שלו היה פקטר, שהוא גיס של דן גרטלר העשיר, שהוא גם היה בהנהלה בעמותה שם.
היה אבן הפינה או חנוכת הבית באלול השנה, הזמינו את ר' שמואל.
והזהירו את סטנייצקי, הזהירו אותו, שחס ושלום שהם לא ייפגשו הרב שטיינמן ור' שמואל.
וסטנייצקי אמר לי: "אמרתי להם, אני לא אומר לר' שמואל דעות. אני אזמין אותו לאיזה שעה, מה שהוא יעשה זה לא באחריותי".
ור' שמואל הגיע, והיה בחנוכת הבית, דיבר (אני חושב) כמה מילים, ואחרי זה נסע. היה אצל תלמיד שלו בפתח תקוה.
והוא שמע שהרב שטיינמן מגיע, אז הוא חזר בחזרה.
ואז בכח ניסו להפריד אותם. לעיני כל הצופים. ניסו להפריד אותם כדי ש"חס ושלום" הם לא ייפגשו. עד שבא מישהו והזיז, והם נפגשו, והיה חיוכים, והיה...
אבל היה אסור לפרסם את התמונות האלה, היה אסור, על סטנייצקי נאסר לפרסם שום תמונה כזאת.
מערכת הפלס הצליחה למצוא איזשהו הורה שבגניבה הוא הצליח להנציח את הרגע ה"מביש" הזה שהם יושבים ביחד ומחייכים... והצליחו לשים את זה.
כעונש על זה פקטר נקרא אל הקודש פנימה, והובהר לו שהוא חייב להתפטר מהעמותה.
ופקטר התפטר מהעמותה בגלל שקרתה תקלה על ידו.
האם זה מהרב שטיינמן או לא? אני לא יודע.
קשה לי להאמין. אבל אני לא יודע.
****חסר מ30:55 עד 53:00
אגב, אני חושב, אני אגב חושב, שכמעט, כמעט רוב רובו של הציבור, חושב ברוב הדברים, שהדרך היא מיליטנטית, שצריכים להילחם בגיוס, זה רוב רובו של הציבור אוחז, רוב רובו של הציבור אוחז שצריכים להמשיך לחנך כמו שחינכו עד היום שכולם יושבים ולומדים, רוב רובו של הציבור חושב שלא צריך לפתח את המכללה החרדית, רוב רובו של הציבור. כמובן אין ספק שאף אחד לא חושב שאם מישהו יצא לעבוד שהוא נהיה פסול שהוא נהיה טרייף שהוא נהיה זה... אמרתי, לר' שמואל יש יותר תלמידים שיוצאים לעבוד.
אגב, עוד סיפור אחד מלפני שנים. יש יהודי בשם ישראל היין, ישראל היין בוגר ישיבת מעלות התורה. אדם יקר שעובד לפרנסתו בהייטק. הבוס שלו לפני שנים רצה לפתוח... ואני אומר עם שמות, רצה לפתוח כמו שיש מטריקס לנשים, רצה לפתוח עוד מפעל כזה לנשים, כדי לפתור את המצוקה של הפרנסה של הציבור החרדי.
הוא אמר אני רוצה להשקיע בזה מליונים, אבל כדי שאני ישקיע מליונים אני רוצה שגם ר' שמואל וגם הרב שטיינמן יסכימו עם זה. אמר ישראל היין, אין שום בעיה... (שאלת אחד השומעים): לפני כמה שנים? (הרב פטרוב): לפני שנים, לא יודע אם... שבע שנים, שנים. אמר ישראל היין אין שום בעיה, אני מכיר טוב את ר' שמואל אויערבאך, ואני חבר טוב של ישראל פרידמן, שהוא מקורב לרב שטיינמן, אין שום בעיה, אני עושה את זה.
אז הוא ניגש לישראל פרידמן ואמר לו: תעשה לי טובה תכניס את הבוס שלי לרב שטיינמן בשביל הדבר הזה. אמר לו ישראל פרידמן: על גופתי המתה כדי שנושא של פרנסה יתפוצץ לר' שמואל אויערבאך בפרצוף והוא יצטרך להגיד לאברכים לצאת לעבוד. עד כאן לשונו.
אז אומר לי הרב מישקובסקי: ישראל פרידמן הוא לא דובר בית הרב. אמרתי לו: נכון הוא לא דובר בית הרב, אבל הוא עורך את העיתון של בית הרב, היום הוא העורך של יתד נאמן.
אני לא חושב ש... מעטים מאוד בציבור שחושבים כך. אני גם לא יודע אם הרב שטיינמן אוחז ככה, לא יודע, אבל הוא רוצה שהעיתון יהיה ככה, לא יודע, אין לי... עוד פעם, אני לא נכנס לזה כי זה באמת גם לא מעניין, לא מעניין עם מי רוב הציבור אוחז, עם מי רוב הציבור, מה רוב הציבור, זה לא משנה.
מבחינתי דבר אחד, כמו שהוא (אחד השומעים) אומר יש מנהיג הדור, וההנהגה... איך הרב מישקובסקי כותב: שכשנפטר הרב שך הוסרה אדרתו וניתנה לרב שטיינמן, אין שום בעיה, או שזה לא אחרי שך, אחרי הרב אלישיב, שהרב אלישיב שלח אליו בכל תחום, בכל תחום בעולם שלח אליו. לא נכנס לשאלה... מבחינתי אין עם זה בעיה, אין עם זה בעיה, הרב שטיינמן אני אין לי שום בעיה להכריז בקולי קולות הרב שטיינמן הוא גדול הדור, אין לי בעיה עם זה, לי אישית אין שום בעיה, אני תלמיד של ר' שמואל.
אתה שואל מה יעשה בן אדם שהוא לא תלמיד של זה ולא של זה, איך הוא יכריע את השאלה הזאת, הוא באמת בבעיה קשה, יכול להיות שהוא יגיד אני לא יודע גדול הדור גמרנו. יכול להיות שהוא יגיד...
(אחד השומעים שואל): מותר לו לעשות אחרת? (הרב פטרוב): אתה שואל אותי שאלות הלכתיות? בוא נשאל שאלה כזאת, מה קורה אם יושב בן אדם... אתה שואל אותי מבחינתי איך אני רואה את זה? מה קורה אם יושב באמת אחד מפוסקי הדור, אחד מהפוסקים הכי חשובים, יש לו חידוש עצום להלכה, חידוש עצום להלכה, ומחדש חידוש עצום להלכה, חידוש עצום להלכה, כל הפוסקים לפניו לא חשבו ככה, והוא אומר לא, היום זה השתנה, והרבה מאוד פוסקים אחרים חולקים עליו, מה הוא צריך לעשות? יכול להיות שמותר לו, יכול להיות שזה נקרא... תוס' אומר בכמה מקומות שגדול הדור נקרא רבו, רבו מובהק, יש לזה הלכה... ומותר לו מותר ללכת אחרי רבו בין להקל בין להחמיר, אין לי שום בעיה. האם מותר... האם כולם חייבים ללכת אחרי החידוש של אותו פוסק? לא יודע, אני לא נכנס, אני לא בא להכריע פה... (שאלת אחד השומעים): זה זקן ממרא... (הרב פטרוב, בצחוק, ומצטרפים אליו עוד שומעים): זקן ממרא? לא ניכנס פה עכשיו לסוגיות האלה.
אני אומר עוד פעם, אני לא נכנס מה כל יחיד ויחיד צריך לפסוק להלכה, לא מעניין אותי, לא זה הסוגיא. (שאלת אחד השומעים): מה היה לפני ארבעים שנה שהיה פה קרע בין ירושלים לבני ברק. (הרב פטרוב): לא יודע מה עשו, נכון. (אחד השומעים): היה בחירות פנימיות לפני ארבעים שנה, הסטייפלער והרב שך אמרו לתמוך בלורנץ, ור' חצקל אברמסקי ור' חיים שמואלביץ אמרו לתמוך בפרוש, לא היה דבר כזה ????.
(שאלת השומעים): מה עם המפלגה. (הרב פטרוב): עכשיו אתם רוצים על המפלגה. ישבו אנשים ואמרו, ברוך השם יש עיתון, ישבו אנשים ואמרו ב"ה יש את הפלס, גמרנו, עכשיו איש על מקומו, איש תחת תאנתו תחת גפנו כל אחד ילך אחרי רבותיו, יש טרור אין טרור...
ואז לצערינו לדאבון ליבנו במידה מסוימת, ואני זוכר, ביום שהוקם הבחירות, שהוכרז על בחירות, אני הייתי שבור, שבור עד עמקי נשמתי, אוי ויי, מה עכשיו זה חסר לנו עכשיו? שזה יתבסס עוד שנה, הציבור ירגע והכל על מקומו יבוא בשלום. עכשיו בחירות זה יוצר בעיה. איפה זה יוצר בעיה?
קודם כל זה יוצר בעיה יש החלטות שכן צריכים לקחת. ישבו ו... גם תפסו בן אדם, נניח את כרמל, שזה היה מינוי של הרב אלישיב, ישבו... בן אדם שהרב אלישיב מינה אותו בצורה חד משמעית, הוא רצה שיהיה אדם רציני, האדם הזה... והוא פשע, יש לו חטא, חטא קדמוני, הוא פרסם בעיתון הפלס, כרמל, יש לו חטא קדמוני שהוא פרסם בעיתון הפלס. (שאלת אחד השומעים): אומרים שהוא פשע לפני כן. (הרב פטרוב):לא לא. (שאלת אחד השומעים): גם בפעם הקודמת הרב שטיינמן התנגד. (הרב פטרוב): פעם הקודמת, הוא רצה מישהו, אין בעיה, יש חילוקי דעות זה דבר לגיטימי. אבל הוא חטא חטא... (שאלת אחד השומעים): הרי אמרו שר' חיים קנייבסקי אמר לא ללכת להיכלי מלכות, כל הסיפורים האלה היו קודם. (הרב פטרוב ועוד שומעים): לא, זה בגלל הפלס, בגלל הפלס, בגלל הפלס, בגלל שהוא חטא חטא קדמוני שהוא פרסם בהפלס.
אומרים, אומר לי יהושע פולק ש... (אחד השומעים קוטע את דבריו): בציבור זה מצטייר שמי ש... זה כהתרסה ברב שטיינמן. (הרב פטרוב): כן, כלומר שמי שהולך עם רבותיו התרסה. (השואל): מה רבותיו, הוא תלמיד של ר' שמואל? (הרב פטרוב): כן, כן, הוא תלמיד של הרב קרלנשטיין, ושנים הוא שואל כל דבר את ר' שמואל, והרב קרלנשטיין, והרב אלישיב, נכון, נכון, אז מי שהולך אחרי רבותיו אז הוא פושע, אז צריך לזרוק אותו, בסדר.
(אחד השומעים שואל): בסדר שילך אחרי רבותיו, אנחנו אבל צריכים מועמדים במפלגה מי ששומע לגדול הדור. (הרב פטרוב): אין שום בעיה, אין שום בעיה, אבל איך אומרים אנשים, אם מי שמפרסם בהפלס אין לו זכות קיום במפלגה אז יש פה בעיה, אז זאת אומרת שגם כל מי ששייך להפלס גם אסור לו להביע דעה. אבל זה משהו אחד.
ישבו אנשים ומה ביקשו? ביקשו דבר אחד, שדגל התורה כיון שדגל התורה מאוחדת, דגל התורה אמורה לייצג את כל הציבורים, יש פה אחד מהאנשים הדומיננטים בדגל התורה שנים, שקוראים לו הרב אויערבאך, שהוא פתח עיתון, מבקשים שתעמולת בחירות... תחשבו שברגע שתהיה תעמולת בחירות מטעם דגל התורה גם בהפלס ושקטה הארץ, כי אז זה איזה שהוא הכרזה שזה דבר לגיטימי, שתיהם זה דברים לגיטימיים, שתיהם זה... וגמרנו, יהיה שקט. באו אנשים... דגל התורה רוצה לעשות את זה, חברי הכנסת רוצים עד עמקי נשמתם לעשות את הדבר הזה.
ישבו ביום הגשת הרשימות, יום הגשת הרשימות, פנו לרב שטיינמן, אמרו לרב שטיינמן, הרב מרקוביץ, הרב מרקוביץ ישב עם שליח שלו לרב שטיינמן, אמר לו: לא רוצים להגיש רשימה, לא רוצים להגיש רשימה, רק יש פה בעיה, כרמל מייצג את המאבק... שמתם מישהו אחר מקום שלישי, שמתם, המקום השלישי כמעט לא ריאלי, אין כמעט סיכוי שיהיה שביעי, אנחנו מבקשים דבר אחד, כדי לסמל סמל, משהו של שלום, משהו שיש ציבור לגיטימי, שימו אותו מקום שמיני, את כרמל. הרב שטיינמן אמר: בסדר. וככה העבירו מסר, הרב שטיינמן אמר בסדר. ישב אורי מקלב עם כרמל החתים אותו כבר על כל הטפסים.
אחרי זה דיברו... היה עוד דבר שני, רצו שבענין הגיוס כיון שזה ברור שיהיה... לא ברור... כיון שסבורים שמא יהיה איזה שהוא מחלוקת ושמא יהיה אי הבנות, מבקשים שיהיה דבר ברור, שיקימו איזה שהוא ועד תלמידי חכמים, של שתי הרבנים הגדולים, שישבו ידברו ביניהם ויתאמו עמדות, יתאמו עמדות. מה יחליטו בסופו של דבר? לא יודע, אבל דבר ראשון שיתאמו עמדות, שלא יעשו דברים חד צדדיים. אומר הרב שטיינמן: בסדר. דבר שלישי ביקשו...
(אחד השומעים שואל): מי סיכם מי ישב אצל הרב שטיינמן. (הרב פטרוב): אני לא יודע מי היה השליח, זה אני לא יודע, לא רצו לומר לי, הרב מרקוביץ לא רצה לומר לי מי היה השליח, ר' שמואל מרקוביץ. יכול להיות שזה לא בסדר שאני אומר את זה, כי הוא כן רצה שזה... אני חושב שהערוץ הזה נגמר אז לא איכפת לי לספר את זה.
הדבר השלישי שהוא אמר, לצורך הענין, שיהיה תעמולת בחירות בשתי העיתונים. חזרו בשם הרב שטיינמן אמרו: זה לא. חזרו ואמרו לו: בסדר, בוא, הדבר מה שנוגע לעכשיו ביום הגשת הרשימות זה אך ורק המקום השמיני, את שאר הדברים אפשר לדבר אחר כך. בואו תשימו את כרמל מקום השמיני שהרב שטיינמן אמר כבר בסדר. חזרו ואמרו: לא.
אני התקשרתי למאיר פרוש, אמרתי למאיר פרוש: תראה, לא רוצים להגיש רשימה, תעשה טובה, תשים לא מטעם דגל התורה, מטעם יהדות התורה, תשים את כרמל מקום שמיני, זה הרי לא רלוונטי, זה אך ורק סימלי שהבן אדם הזה לא פסול חיתון, שהבן אדם בן אדם שיש לו רב, הוא עשה מה שעשה, העפתם אותו מהמקום הריאלי, שמתם אותו במקום השמיני. מאיר פרוש אומר לי: לי אין בעיה, אני ידבר שמה. חזר אלי אחרי חצי שעה, אמר: יש התנגדות מוחלטת.
עכשיו, האם הדבר הזה צריך להוביל... אז נכון, זורקים אותך מדגל התורה, לא נותנים לך זכות להביע דעה, לא נותנים לך זכות... מה זה לך - לא נותנים לרב שלך להביע דעה, לרב שלך שמבחינתך הוא אדם גדול, אדם לגיטימי, אדם זה... לא נותנים לו להביע דעה, לא נותנים לו אפשרות, מבטיחים לו...
אגב, הסיפור של מועצת גדולי התורה, מה זה הסיפור של מועצת גדולי התורה. איך זה התחיל. ר' שמואל אמר שבנושא הגיוס צריך שיהיה תיאום יחד עם ר' חיים והרב שטיינמן. ר' שמואל קרא לאבי רובינשטיין, למזכיר המועצג"ת, אמר לו: תלך לר' חיים ולרב שטיינמן, תתאם איתם, אני רוצה שזה יהיה מתואם הנושא של הגיוס. הוא הלך לר' חיים, ר' חיים שלח אותו לרב שטיינמן, הרב שטיינמן אמר שצריך לכנס את המועצג"ת בשביל זה. ואז הוא חזר לר' שמואל שחושבים למנות ואמר לו עוד כמה שמות. ר' שמואל אמר: בסדר אין שום בעיה, אפשר לדבר על זה.
ביום הכינוס של המועצת גדולי התורה התקשר אלי אבי רובינשטיין בבוקר, אומר לי: זה נראה שלא יתקיים, יש בעיות, יש א...
בשעה שלוש הוא מתקשר אלי: זה מתקיים, אבל רוצים להוסיף למועצת גדולי התורה... כביכול המשך של הרב אלישיב אז הרב זילברשטיין, כן... מי שמבין את ה... כן... וכיון שמינו את ר' ברוך מרדכי אזרחי לחבר מועצג"ת, זה יהיה שפיכות דמים אם לא ימנו את ר' בערל פוברסקי, כך אומר לי... התקשר אלי אבי רובינשטיין.
העברתי לו בשם ר' שמואל שר' שמואל אומר: בסדר, מקובל עלי, אבל אם מרחיבים את המועצג"ת כל כך אז הוא חושב שזה יהיה קצת... או הרבה... לא יפה, אם לא שמים את הרב פילץ, ראש ישיבת תפרח, אדם שיש לו ציבור מאוד גדול ורחב מאחוריו, ואת הרב קרלנשטיין, מזקני ראשי הישיבה שהרב אלישיב כבר דיברו איתו כן למנות. והוא חושב שאם שמים מטעם... בפוניבז' כידוע יש מחלוקת מאוד גדולה, ואם שמים בצד אחד של פוניבז' את ר' גרשון ואת ר' בערל, הוא חושב שכמו ששמו בחברון, למרות שהוא הרבה יותר צעיר, כיון שהוא מייצג את חברון שמו את ר' דוד כהן, אז הוא חושב שגם את הרב מרקוביץ ישימו.
חזר אלי אבי רובינשטיין, אמר לי: שהרב שטיינמן אמר, שהפעם זה מאוחר מידי, אבל בפעם הבאה ישימו את זה. היה מאז פעם הבאה... כשהוא התקשר אלי עכשיו לקרוא לר' שמואל, להזמין את ר' שמואל למועצג"ת, אמרתי לו: מה קורה עם מה שהובטח? אז הוא אומר: הרב שטיינמן לא אמר דבר כזה. אמרתי לו: תראה, אני לא יודע מה הרב שטיינמן אמר מה לא אמר, אני יודע מה אמרת לי בשם הרב שטיינמן. הוא אמר: לא יכול להיות ו... אמרתי לו: בסדר, לא הבטחת, ר' שמואל עכשיו מבקש את זה. (והוא ענה): לא יודע, זה לא בשליחות שלי, אני לא יודע... וזה לא התקיים. בסדר, זה הערה בפני עצמה.
עכשיו, יש פה שאלה באמת חמורה לגבי מפלגה. נכון, לא נותנים לכם זכות להביע דעה, עושים דברים חד צדדיים, לא דנים איתכם אפילו, לא דנים איתכם על השאלה האם כרמל ראוי להיות או לא ראוי להיות, מה מי כן, מי כן אתה רוצים, מה... שום דבר בתיאום, באים הנחתה... עם חותמת של מועצת גדולי התורה, שיושב ר' דוב יפה אחר כך ואומר: מה העיפו את כרמל? אה, חשבתי ששמו שלישי... לא הבנתי ש... בסדר, לא משנה, זה לא... זה זכותם לעשות את זה.
אבל יושבים אנשים ואומרים, אין לנו זכות דעה. האם לכן לא להצביע? יש בזה שאלה חמורה, שאלה חמורה. אבל כדי... דבר ראשון כדי שיהיה אפשרות אם תהיה החלטה כזאת, ואם תהיה כזו החלטה זה החלטה קשה מאוד, זה החלטה גורלית מאוד, אבל בשביל שיהיה אופציה כזאת, רשמו מפלגה. רשמו מפלגה, רשמו את זה מבחינה טכנית ברשם המפלגות. נקודה.
האם ירוצו על זה? כלומר, קודם כל זה צריך להיות דבר ברור, שאף אחד לא יצביע "נצח" או מה שזה נקרא, בלי הוראה מפורשת מפי רבותיו. כלומר בוא נגיד ככה, אני לא יצביע שום דבר בלי שאני ישמע את זה בפה מלא מר' שמואל, ואני לא מצפה שמישהו יצביע נצח בגלל שאני אמרתי שר' שמואל אומר, זה לא יעלה על הדעת כזה דבר, כזו החלטה זה החלטה גורלית, זה החלטה של דיני נפשות...
זה החלטה שגם אגב דבר ברור, ברגע שקמים נצח והקבוצה של ה"פרומערס" מה שנקרא, אלה שהולכים עם הקו המיליטנטי הולכים לכיוון אחד, חוץ מהשאלה האם יש להם סיכוי לעבור את אחוז החסימה, והאם זה הפסד קולות, והאם זה זה... מחליטים פה החלטה גורלית של לעשות פה מלחמה, כי זה כן מלחמה, ועוד החלטה, שנפרדים מהקבוצה הכללית פירוד גמור, וזה גם... יש לזה השלכות גם על הקבוצה הישנה, הקבוצה הישנה תלך ותתדרדר, כי אם מפרידים את הקבוצות האלה מהקבוצות האלה זה עלול לגרום דרדור.
זה אומר שבסמינרים שלהם אחרי זה יהיה בגרויות, ויהיה... מה שכבר עכשיו יש סימנים שלהם, זאת אומרת שיהיה בי איי ואם איי ושש שנים ושבע שנים ושמונה שנים לימודים, כל ה... כל הדברים האלה. זו החלטה גורלית.
אני לא יודע מדבר כזה שר' שמואל החליט שצריך ללכת למפלגה, לא שמעתי על דבר כזה וברור לי שלא היתה כזו החלטה.
האם תהיה כזו החלטה בעתיד? ההגיון שלי קצת א... אני... לא שאני צריך להביע דעה, לא נראה לי, לא נראה לי שזה שווה, יהיו אנשים יש אנשים ש... אני שומע דעות של אנשים גם של תלמידי חכמים חשובים שאמרו כן! צריך לעשות בירור, צריך לעשות בירור מי רוצה שהבת שלו תלמד אם איי ובי איי, ומי רוצה שיהיה בגרויות בסמינרים, ומי רוצה שהחינוך יהיה כזה ומי רוצה... צריך לעשות את זה, זה עכשיו העידן של הבירור וצריך באמת להיפרד. יש כאלה אנשים שאומרים כך. אני לא חושב שזה צריך להיות הכיוון, אבל זה לא רלוונטי מה שאני חושב.
אם תהיה החלטה כזו של ר' שמואל זה החלטה מחודשת, והחלטה שצריכה לבוא עם שיקול הדעת, עם שבעה נקיים וארבעים יום וארבעים לילה של צומות. לא יודע אם תהיה כזו החלטה. מה שעשו עד עכשיו... (אחד השומעים אומר): אז זה יגיע אחרי הבחירות. (צחוק). הרב פטרוב: נכון... לא, יכול להיות שזה התחיל, כן...
מה שעשו עכשיו זה מבחינה טכנית רשמו שתהיה אופציה לעשות כזה דבר. (אחד השומעים שואל): ומי הכריע את זה? (שומע אחר אומר): מה, את האפשרות הטכנית? הרב פטרוב: שאלה טובה, שאלה טובה, השאלה היא קודם כל האם באמת צריך שמישהו יאמר דבר כזה, כשאני רושם מפלגה לאופציה האם כן או לא, יכול להיות שצריך. (אחד השומעים):????. הרב פטרוב: יכול להיות יכול להיות. היה מי שאמר... אני לא רוצה... בגלל שכל מילה שאני יאמר יש לזה איזה שהוא משמעות שכן הכיוון הוא כזה (או ש)לא הכיוון הוא כזה, אז בוא ניקח את זה שזה מה שנעשה.
אם... התקשר אלי ביום... ביום... שעה לפני... לא שעה, רבע שעה, רבע שעה לפני הגשת הרשימות התקשר אלי ר' משה דוד לפקוביץ, הבן של ר' מיכל יהודה, התקשר אלי בשביל משהו אחר, והוא אומר לי: מה יהיה, מגישים רשימה, וזה... מחלוקת... ואז הוא אומר לי: אם זה בשביל משא ומתן אז הוא מבין, אבל בשביל עד הסוף אז לא. אז שאלתי אותו: רגע הרב, מה הכוונה בשביל משא ומתן, מה צריך לעשות. אז הוא אומר: להגיש. אז אמרתי: רגע אני רוצה להבין, עכשיו צריך להגיש? אז הוא אומר לי: כן. אז אמרתי לו, בסדר אז בוא... אז שיגישו, אחרי זה נראה מה יהיה אחרי זה, לא צריך להקדים את המאוחר תמיד.
אבל זה באמת א... אין ספק שאנחנו עומדים פה בפני הכרעות קשות ובפני זה... אבל שזה יהיה נושא של מריבות זה נושא ש... הוא אומר (אחד השומעים אמר קודם) שזה נאיביות מצידי, אני לא מבין למה זה צריך להיות מריבה, שיש חילוקי דעות זה דבר לגיטימי, דבר ברור בכלל ישראל, שמי שאין לו רב שילך אחרי גדול הדור אין שום תלונה, אין שום תלונה, אלא אם כן הוא רוצה שאני ישכנע אותו השקפתית למה זה צודק למה זה... בסדר, זה לא... זה לא נושא בשביל רבים, הדבר היחיד הנושא בשביל רבים זה שמותר לכל רב בישראל, תלמיד חכם מספיק גדול, מותר לו לפתוח מפלגה.
(אחד השומעים אומר): בתשמ"ט במחלוקת המפורסמת של דגל התורה ואגודת ישראל היו גדולים שאחזו לא כמו הרב שך. (הרב פטרוב): כן. (השואל הנ"ל ממשיך): וקברו אותם, מי שהעיז ללכת לא כמו הרב שך נקבר. (הרב פטרוב): ר' שלמה זלמן לא כ"כ נקבר. (השואל הנ"ל): הוא לא אמר נגד. (הרב פטרוב): בסדר, נכון. (השואל הנ"ל): אבל מי שאמר משהו אחר... (הרב פטרוב): כן, נכון. (השואל הנ"ל): למה, כי יש גדול הדור ואסור להרהר אחריו.
(הרב פטרוב): היו כאלה, היו כאלה מצבים שהיו... נכון היו כאלה מנהיגים שהיו בלתי מעורערים, הרב שך היה היחיד כזה. (שואל נכנס לתוך דבריו) ר' דוב לנדו ??. (הרב פטרוב ממשיך): היחיד שהיה בלתי מעורער... (השואל): היו כל מיני, ר' חיים גריינמן... (הרב פטרוב ממשיך): היחיד שהיה בלתי מעורער היה הרב שך. הוא היה היחיד, לא לפניו ולא לאחריו היה דבר כזה. (השואל): אולי את זה לציבור קשה לתפוס אחרי שהם התרגלו מהתקופה של הרב שך. (הרב פטרוב): נכון, אנשים שהתרגלו, נכון, אנשים שהתרגלו.... (השואל נכנס לתוך דבריו): אנשים שהתרגלו לרב אלישיב ראו שזה הפיסגה אין מישהו אחר עכשיו עברו לרב שטיינמן. (אחד השומעים אומר): ???? הרב אלישיב היה על מעמד גדול הדור. (שומע אחר אומר): לפני ארבעים שנה זה לא היה, זה לא היה, היה מועצת. (אחד השומעים אומר): אפילו לא הרב שך, היה הרב שך והסטייפלער בבני ברק והיה ר' חצקל אברמסקי ור' חיים שמואלביץ בירושלים, והיה בחירות פנימיות והלכו פשקווילים מפה לשם, ועכשיו כבר רגילים... (שומע אחר אומר): נכון, ר' שלמה זלמן גם חתם אז, ר' שלמה זלמן גם חתם, נגד הרב שך נגד הסטייפלער, אלה בחרו במנחם פרוש אלה בחרו בלורנץ, והעולם המשיך להתקיים לא היה שום...
הרב פטרוב: כן, אח"כ הרב שך... (אחד השומעים נכנס לתוך דבריו): הענין הזה של זקני הדור.... אח"כ הרב שך ???? זקני הדור, זה לא היה לפני זה. (הרב פטרוב): אני לא נכנס לשאלה איפה זקני הדור נמצאים, איפה מה נמצאים, מה כל אחד אוחז, מה כל אחד זה... זה נושא זה סוגיא יותר קשה, יש פה סוגיא שאני לא חושב שראוי כל כך לדבר עליה, יש פה סוגיא של טרור גם נגד ראשי ישיבה, איומים ברורים של הפסקת כספים למוסדות, חד משמעי.
(אחד השומעים אומר): טוב, בעולם החרדי תמיד היה טרור בכל ה?. (שומע אחר עונה לו): אבל אי אפשר ללכת אחרי רוב כשכל... (הרב פטרוב): כשאתה מדבר שעומד ראש ישיבה... (אחד השומעים נכנס לדבריו): הצעירים מסתכלים עומד גדול הדור עם כל זקני הדור ויש כאן ממול ???, איך הצעירים רואים את זה. (הרב פטרוב): עומד ראש ישיבה, עומד ראש ישיבה, ואומר לאברכים שבאים לדבר איתו, תראו... ראש ישיבה חשוב, הוא אומר להם, תראו רבותי, הייתי באמריקה עכשיו, וזה לא פשוט בכסף עכשיו, התקשרו אלי מאמריקה ואמרו לי שאם... שאם אני ילך לסוכה של ר' שמואל לשמחת בית השואבה שמה יפסיקו לי תקציבים מהישיבה. זה איפה שהגענו.
(אחד השומעים אומר): בזמן הרב שך היה ככה. (הרב פטרוב): יכול להיות... (אחד השומעים נכנס לדבריו): אבל אי אפשר לקבוע רוב... (אחד השומעים נכנס לדבריו): הבעיה שלר' שמואל אין גבירים. (הרב פטרוב): אני לא נכנס, כן יש... (אחד השומעים): נו אז תעשו משהו. (הרב פטרוב): נכון, בסדר.
(אחד השומעים שואל): איך היו יכולים לעשות שילוב של שני הרבנים אם אתה אומר שזה שתי גישות. (אחד השומעים נכנס לדבריו): מה שייך מעיקרא, על מה אתם ????. (אחד השומעים נכנס לדבריו): מבחינת ההיסטוריה, מה שאתה מספר, אין לזה קיום אם ככה למאבק הזה. (הרב פטרוב): מה אתה מתכוין אין לזה קיום. (אחד השומעים): שגם למאבק הזה איך שאתם מציגים עכשיו, בסוף לא יהיה לו קיום. (הרב פטרוב): מה אתה מתכוין? (שומע אחר): בגלל שאין כסף? (שומע אחר): מה פירוש לא יהיה לזה קיום? הרבה כסף היה אצל החילונים זה לא... (אחד השומעים): אם הנושא...
(הרב פטרוב): מה אתה מתכוין לא יהיה לזה קיום? אני לדעתי אין לזה קיום כי אין לזה בשר, כי כמעט ואין אנשים, לדעתי, כמעט ואין ראשי ישיבות שחושבים שצריך... אבל... עוד פעם זה לא הסוגיא.
(אחד השומעים): מה שאתם משיגים על בי איי, או אם איי, כמה אנשים יש שילחמו על כזה דבר? (הרב פטרוב): נכון, נכון. (אחד השומעים): כמה שאנשים חושבים, הם מבינים בזה? הם יודעים מה רע בזה? כמה יש כאלה? (הרב פטרוב): נכון נכון נכון, לא רק על אם איי ובי איי, כמה אנשים יש שילחמו על עיקרי הדת. (אחד השומעים): נכון.
(הרב פטרוב): נכון, אין הרבה אנשים, בשביל להילחם על דבר כזה צריך באמת מסירות נפש, צריך להיות אדם משוגע, צריך להיות הרב שך, צריך להיות הבן אדם שהיה שנאוי על כל הבריות, לא שכחנו את התקופה הזאת, אנחנו זוכרים את הסוף של התקופה של הרב שך, שהרב שך היה נערץ על כל החוגים, אבל הרב שך רוב השנים היה האדם הכי... לא הכי, אבל אדם נבזה גם בציבור החרדי, כי הוא אדם שנלחם נגד כל דבר שזז. זה לא דבר פשוט. הרבה יותר קל להיות א... (ולומר) בסדר הכל יהיה טוב, ברוך ה', הקב"ה, כי לא תשכח מפי זרעו, זה בסדר הקב"ה מנהל את העולם יש לנו הבטחה ו... הכל זה מאוד א... מעטים האנשים שמוכנים לדפוק על השולחן ולומר אידישקייט.
כמה אנשים לא מוכנים לקחת כסף מקרן ידי... כמה אנשים היום לוקחים כסף מחב"ד? כי חב"ד נהיה היום כשר. (אחד השומעים): חב"ד באמת איבד את כל ה... את כל מה ש... אין סיבה היום לצאת נגד חב"ד. (הרב פטרוב): יכול להיות, יכול להיות, יכול להיות. (אחד השומעים): גם הרב שך לא היה יוצא היום נגד חב"ד, עכשיו בא ר' שמואל... (הרב פטרוב): יכול להיות, יכול להיות. (שומע אחר): בסדר אבל באמת זה שאלה.
(הרב פטרוב): יכול להיות, יכול להיות, גם זה היסטוריה... גם זה איזה שהוא... עשו איזה שהוא הכשר, בהתחלה דיברו... באו לרב שטיינמן ואמרו לו שמחלקים מכולל חב"ד, אז הוא... אז באו אמרו לא, זה לא כולל חב"ד, זה לא כולל חב"ד, זה איזה נדיב מסוים שתרם כסף לדבר הזה, והוא היתנה שזה יעבור דרך כולל חב"ד. בסדר. שנה אחרי זה כבר אחרים למדו וקיבלו ישר מכולל חב"ד. ובכל האתרים בחב"ד היום חב"ד מפרסמים, נגמר המלחמה של הליטאים בחב"ד, מתברר שזה היה קומץ בודדים של אנשים שנלחמו בזה, וברוך השם הרב שך נפטר ועכשיו עידן חדש.
וביום המהפיכה על יתד נאמן כל האתרים וכל הקווי רדיו וכל הזה... הכריזו הכרזה אחת, תם עידן הרב שך. האם זה נכון או לא נכון אני לא יודע. האם זה אולי צודק? בסדר, אני לא זה שאני מביע דעה, אבל יש אנשים..
אז קם... יש רב אחד, לא רב אחד, אבל רב אחד שיוצא בצורה חזקה ואומר, אני ממשיך... אני אוחז ככה, קיבלתי ככה מרבותי, ככה אני מבין וככה אני חושב, אני לא חושב שהשתנה פה משהו, אני ממשיך את הדרך הזאת, נכון הרב שך נלחם על אם איי ובי איי, ונלחם על זה ונלחם על זה ונלחם נגד חב"ד ונלחם של יכנסו... אני ממשיך את הדרך הזו. וקם בן אדם גדול הדור אומר לא, היום לא, היום לא...
(אחד השומעים): אם היום רוצים לארגן פגישה בין ר' שמואל לבין הרב שטיינמן אז הפגישה תסוב על הנושאים שדיברו פה? (הרב פטרוב): אני לא חושב... אני לא חושב... אני לא חושב, כי הרב שטיינמן אגב, אני לא חושב שהוא אדם שנאבק על הדברים האלה, הסמכות הכח היה לרב שטיינמן את הכח הזה שנים, והוא לא נאבק על הדברים האלה.
(שאלה): איזה דברים? (הרב פטרוב): על כל מיני דברים... גם דברים שהוא חושב שזה לא סוף העולם, לא סוף העולם, אבל זה לא איזה דבר שהוא חושב שצריך להיאבק שדוקא יהיה, הוא לא חושב שדוקא צריך שיהיה שירות אזרחי, אפילו הנחל שבשעתו הוא כן פתח אחרי זה הוא אמר לא, אני לא, לא... לא אמרתי שכן ולא אמרתי שלא.
על שירות לאומי שלפני כמה שנים נפתח בלאגן על שירות לאומי נגד שבנות שירות מתחילות להיכנס בתוך המוסדות החרדיים, אז החתימו את כולם, והרב שטיינמן לא כ"כ רצה לחתום, אחרי זה כן חתם.
עכשיו גם כן במאבק על האינטרנט, הרב וואזנר ור' חיים כתבו יהרג ואל יעבור, אפילו אינטרנט חסום לא יכנס לבית יהודי, אז התגובה של הרב שטיינמן היה: אז איפה, ברפת זה יכנס? והוא צודק, אני מבין אותו, יש בעיות פרנסה, מה, להתעלם לעצום את העיניים שלא צריך אינטרנט היום? כולם צריכים אינטרנט, כולם צריכים את זה, הרב שטיינמן אדם פרקטי, אדם מנהיג, הוא אומר צריכים אינטרנט, בסדר, אז יש אינטרנט, צריכים לחסום אותו, צריכים למצוא פתרונות. יושבים בכנס נשים המסקנא מכל הכנס נשים הזאת מה היה? הדינים העולים בסוף מה היה, איך חוסמים את האינטרנט. לא שאסור אינטרנט, איך חוסמים את האינטרנט.
וזה גישה, זה גישה, אולי גישה צודקת, אבל מותר גם לכמה אנשים לומר, נכון אנחנו מבינים בעולם הרחב אי אפשר בלי אינטרנט, זה כן צריך להיכנס לבית יהודי, אסור לכתוב כל כך חריף, אבל אנחנו מהמטורפים, אנחנו מהמיושנים, אנחנו רוצים להיות מאה שערים, אנחנו רוצים קצת עדיין... נכון אנחנו מבינים שהילדים שלנו כבר יתקדמו קדימה ואצלם כבר כן יהיה אינטרנט ו... אבל בואו דור אחד נעצור את זה, יש כאלה אנשים אומרים אנחנו כן רוצים... יכול להיות שנצליח יכול להיות שלא נצליח, יש כאלה אנשים...
נכון, עכשיו אתה שואל האם הרב שטיינמן ייאבק על הדברים האלה? לא יודע, אבל לא זה הסוגיא, ואני חושב שזה לא מכבודו ולא מכבוד אף אחד ולא מהעיסוק שלנו, אנחנו לא צריכים לנחש מה יהיה בין גדולי ישראל מה הם יגידו ומה...

אבל דבר אחד, המסר שאני אומר זה דבר אחד, מותר לכל רב לנהל את עדתו, את חסידיו, את מטורפיו, את המשוגעים שלו, בצורה שהוא חושב לחנך, ומותר לתלמידיו ללכת בדרך הזאת, ואין סיבה שהדבר הזה יגרור טרור אחריו, ואין סיבה שזה יהיה פגיעה בכבוד... אלא אם כן בן אדם אומר אני רוצה להמשיך שזה יהיה כמו הרב שך...