כשהרב שך ירד מעל במת הציבוריות היו שני מוקדי כח בציבור הליטאי. הגרי"ש אלישיב והגראי"ל שטיינמן, כשהגרי"ש הוא הבכיר מבניהם אבל הגראי"ל היה הרבה יותר מעורב והרבה יותר שולט מבחינה מעשית.
כל הדיונים על החינוך העצמאי נעשו אצל הגראי"ל בבחירות לעיריות שהיו בתשנ"ו הגראי"ל היו חתום על הקריאות קודש בכל הארץ, כשהגרי"ש היה חתום רק על הק"ק בי-ם (והצטרף לקריאתם של רבני ב"ב, על הבחירות בב"ב) השליטה המעשית ביתד היתה בידיו ע"י המזכיר מונק, וכן הלאה.
(הדברים מכאן והלאה הם פרשנות שלי על סמך קריאת כותרות ביתד)
בקיץ תשנ"ח בעיית אי גיוס בני הישיבות היתה שוב בצורה מאוד חזקה על הבמה הציבורית. כחלק מהמאמצים שהשקיעו חברי הכנסת בעניין, אברהם רביץ נפגש עם חברי כנסת מהמערך וממרץ וניסה להוביל מהלך שיוסדר דחיית גיוס בני הישיבות תמורת הקמת מסלולים יעודיים לחרדים בצבא, וידיעה ברוח זה המשבחת את פעילות אברהם רביץ הופיעה ביתד.
נעזוב רגע את הנושאים העקרוניים ונקפוץ רגע לרכילות, רביץ לא היה באמת בשר מבשרה של דגל התורה, הוא לא היה מבאי ביתו של הרב שך, אנשי החצר של בבית של הרב שך לא סבלו אותו, אנשי יתד שבמידה רבה היו חבורה אחת יוצאי ישיבת גרודנא (רוט, לבין, וורצל, וכן גפני) לא גיבו אותו ואף רדפו אותו במידה מסויימת, היחסים בין גפני לרביץ לא היו מן המשופרים, גפני שעמד במידה רבה מאחורי הקמת דגל התורה, והוא היה להבנתו אמור לעמוד בראשות דגל התורה, אבל גפני לא היה אישיות ציבורית מוכרת והרב שך הנחית ברגע האחרון את רביץ לרשימה, וגפני חש תמיד שרביץ גונב לו את המקום הראשון, רביץ קיבל תמיד את המקום וגפני היה בוכה על זה בעיתונות החוץ מפלגתית.
נחזור לעניין גיוס בני הישיבות, ברגע שפורסמה הידיעה הזאת (שכמובן התקשרה לויכוח הקודם על הנושא הנח''ל החרדי כן או לא) קפצו לכמה אנשים כל הפיוזים , למחרת(!) פורסם הודעה משותפת של מועצות גדולי התורה שלא שייך מו"מ על דחיית גיוס בני הישיבות והנושא אינו עומד על הפרק.
רביץ גם פרסם הבהרה ביתד ש"לא התכוונתי" ו"הדברים הוצאו מהקשרם" וכן הלאה.
אבל הנושא לא ירד מהפרק, ורביץ או אנשים אחרים (מוטל'ה קרליץ?) עדיין המשיכו לעסוק בנושא ולהציע את המשך דחיית גיוס בני הישיבות תמורת הקמת מסלולים לאלו שאינם לומדים.
וכך אחרי שבוע פורסם ביתד החלטת הועד הפועל של ועד הישיבות שהנושא לא עומד לדיון, ועדיין הנושא עמד לדיון.
בסוף אותו שבוע יצאו כמה אנשים מביתו של מרן הרב שך עם פסק דרמטי שיש למסור את הנפש על אי גיוס בני הישיבות (הרב שך היה אז במצב אם לומר בעדינות שהיה צריך אישור מרופא לפני שמקבלים הוראות ממנו) וכמובן כותרת ראשית במשך כמה ימים ביתד (הדים נרחבים) והחתמה של רבנים נוספים על הפסק וכו' וכו'
ומי שלא הבין על מה מדובר נעמד הגרב''ש דויטש בכינוס פעילי דגל התורה שהתקיים אז בקיבוץ חפץ חיים. ואמר "חייב להיות ברור שאחרי פסקו של מרן ראש הישיבה. אין על מה לדבר!"
ועדיין הנושא עמד על הפרק
ועדיין הנושא עמד על הפרק
(בין הדברים שצוטטו ביתד אמר הגרב"ש דויטש את הדברים הבאים: "חייבים למנות רבנים שאינם מעורבים, שישמעו דעת תורה מגדולי הדור שלא כל אחד יביא את הדעת תורה שהוא שמע. צריך לבחור גוף מוסכם שיורכב מאותם שאינם מעורבים בחיים הפוליטיים שיהיו בקשר עם גדולי הדור והחכי"ם והם אלו שיוסמכו לומר את דעת התורה של מרנן ורבנן שליט"א" מה הכוונה בדברים הנ"ל?)
כעבור שנה לערך הוקמה ועדת טל שהמנדט שלה כלל גם הקמת מסלולים נפרדים בצבא לחרדים.
הרב אלישיב הורה לפרסם ביתד הבהרה שהקמת מסלולים הינה לא ביוזמת הציבור החרדי, ואין לרבנים חלק בהקמתם.
נאמני הגראי"ל שפחדו שההבהרה תתפרש כפגיעה בגראי"ל (על רקע הטענות שהוא תומך בנח"ל החרדי) מנעו את פרסומה ביתד,
זה היה יכול להיות פיצוץ גדול שהמחלוקת כרגע בציבור הליטאי היא רק משל חיוור מול המחלוקת שיכלה להיווצר אז בין הגראי"ל לגרי"ש, (אני מעריך בזהירות שהיו שני מחנות שווים פחות או יותר בגודלם, כשלגרי"ש היתה עדיפות קטנה) מחנה הפלס אוהב להזכר שאחרי סיום תקופת הגרי"ז נוצרו בציבוריות הליטאית שני מחנות מצד א' ר' חיים שמואלביץ ר' יחזקאל אברמסקי (ור' שמואל אוירבעך שהיה אחד מנציגי שלומי אמונים) מול הסטאייפלער והרב שך. כשהציבור הירושלמי היה בערך פי שנים מהציבור הבני ברקי.
למעשה הפיצוץ נמנע כשהגראי"ל התקפל, הכתבה פורסמה כולל התנצלות על העיכוב, מונק מנאמני הגראי"ל התפטר ומונה תחתיו איש מנאמני הגרי"ש. הרב משקובסקי מספר שהגראי"ל שלח לומר לגרי"ש שלעולם לא יחלוק עליו, שמעתי גם סיפור שרביץ שאל את הגרי"ש באיזה עניין, והגרי"ש ענה ושלח אותו לשמוע גם את חוות דעתו של הגראי"ל שענה הפוך מהגרי"ש, רביץ לא חזר לגרי"ש כפי שהיה מתבקש אלא עשה כהוראת הגראי"ל לפי המסופר הגרי"ש שלח להביא את מורת רוחו לפני הגראי"ל, והגראי"ל ענה בתגובה. הוא רוצה להנהיג? אדרבה.
(להבנתי הגראי"ל העריך שהגרי"ש לא מסוגל לפי טבעו להנהיג את הציבור ולא האמין שהגרי"ש יקח את זה על עצמו)
נחזור לעניין גיוס בני הישיבות ועדת טל התכנסה ועל השולחן הונח כצפוי הקמת מסלולים חרדיים בצבא כתמורה לאי גיוס בני הישיבות (רק להזכיר. המסלולים היו קיימים כבר קודם. לא היה מדובר במשהו חדש, רק התלייה של אי גיוס בני הישיבות במסלולים היתה חדשה)
הגראי"ל באמצעות שליחו מוטל'ה קרליץ לא התנגד, הגרי"ש שמר כדרכו על פאסיביות, אבל מי שנלחם בכל הכח היה… הגר"ש
לראשונה מאז הקמתו פורסם ביתד בעמוד הראשון מכתב מראש ישיבה שאפילו לא היה חבר במעצג"ת בו הוא תוקף את התנהלות הנציגים החרדיים, באומרו שבנושאים עקרוניים כמו גיוס בני הישיבות אי אפשר לקבל החלטות רק בהסכמה של כל ראשי הישיבות, כשבצמוד למכתב הזה מופיע מכתבו של מזכיר ועדת הרבנים של דגה"ת הגרח"ש קרליץ שידוע לו שכל מה שהנציגים עושים זה ע"ד מרנן ורבנן שליט"א.
בתרגום לעברית פשוטה הגר"ש תקף בצורה ישירה על גבי עמודו הראשון של יתד את הנהגת הגראי"ל ובעקיפין גם את הנהגת הגרי"ש, והודיע לו חגיגית בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאין לו סמכות להחליט בלי להתייעץ קודם עם הגר"ש (...)
הגראי"ל לא ספר את הגר"ש במיוחד, ואף שהיו עוד הרבה מגדולי התורה שהתנגדו למהלך הגראי"ל המשיך לדחוף אותו בכל הכח (כפי שהגדיר לי אחד מבאי ביתו, הוא דן עם הגרמ"י לפקוביץ, צעק על ר''ש בירנבוים, והתעלם מהגר"ש) וחוק טל עבר בכנסת בתמיכת החכי"ם החרדים כשרביץ מצביע גם בעד המסלולים (וגפני מתנגד לסעיפים הנ"ל) והגרי"ש דרך יתד מגבה אותם, ואילו הגר"ש עם הגרמ"ש שפירא ועם הגרמ"י לפקוביץ (כשנכדו טוען שחתימתו מזוייפת) מורים במכתב פומבי לחכי''ם החרדים להמרות את פי הגראי"ל והגרי"ש ולהתנגד למהלך.
אחרי שעבר החוק הגראי"ל עשה סיבוב בארץ והחתים את רוב רובם של ראשי הישיבות הלוטאיות על מכתב ברכה למוטל'ה קרליץ על העברת חוק טל.
זה היה תחילת המאבק הפומבי של הגר"ש במנהיגות הגראי"ל ונקודת הזינוק שלו במרוץ למנהיגות של הציבור הליטאי.
עד מהרה נמצאו עוד נושאים להאבק עליהם. כמו היחס לחילוניות האם להאבק בה כפי שדרש הגר"ש או למצוא דרך להמעיט את החיכוך עם הרוב החילוני כפי שניסה הגראי"ל להוביל באמנת כנרת (ע"ע) בזה הגרי"ש תמך בעמדת הגר"ש ואף יצא פומבית נגד עמדת הגראי"ל (בלי להזכירו בשמו)
כך גם היחס להוראות משרד החינוך בנוגע ל"חינוך הטהור" שהגראי"ל הורה לנסות להסתדר עם הוראות משרד החינוך, ואילו הגר"ש יחד עם הגרמ"י לפקוביץ נלחמו נגד. (הגרי"ש לא התערב) הדברים חודדו פומבית בועידה של דגל התורה בזכרון שהגראי"ל לא הופיע יחד עם הגרמ"י לפקוביץ שנאם שם נגד מהלכי הגראי"ל, הדברים צונזרו ביתד, וכמובן שלמעשה עשו כפי שהורה הגראי"ל שמאז הרב שך הוא ניהל דה פקטו את הציבור הליטאי.
כל חיי הרב אלישיב היתה מראית עין של מחנה ליטאי אחד, אבל מתחת לפני השטח כל צד בנה את עצמו ליום שאחרי, כך למשל שלב לאחים שעמד תחת נשיאות הגראי"ל עשה כינוס מרכזי פעם בשנה, דאגו נאמני הגר"ש לעשות כינוס מקביל יום אחר כך באותו מקום תחת הכותרת של לימוד תורה, כאומרם ראו מה ביננו לבינו.
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=3&topic_id=3058651&forum_id=771
